רציונליות ישראל

המידה הראשונה היא סקרנות. עקצוץ יוקד לדעת הינו נעלה מנדר לרדוף אמת. כדי להרגיש את העקצוץ היוקד של הסקרנות דרוש הן שתהיה בור, והן שתחשוק להיפרד מבורותך. אם בליבך אתה מאמין שאתה יודע, או אם בליבך אינך רוצה לדעת, אז החקר שלך יהיה חסר תכלית וכישוריך ללא כיוון. סקרנות מבקשת לחסל את עצמה; אין אף סקרנות שאינה רוצה תשובה. תהילתו של מסתורין היא להיפתר, לאחר מכן הוא חדל מלהיות מסתורי. היזהר מאלו שמדברים על פתיחות לרעיונות ומודים בצניעות על בורותם. יש זמן להודות בבורותך וזמן להיפרד ממנה.

המידה השנייה היא שחרור. פ. כ. הודגאל אמרה: "מה שיש ביכולתה של האמת להרוס, ראוי שיהרס". אל תירתע מחוויות שעשויות לקטול את אמונתך. המחשבה שאינך יכול לחשוב שולטת בך יותר ממחשבות שאתה אומר בקול רם. מסור את עצמך לנסיונות קשים ובחן את עצמך באש. שחרר את הרגש אשר נח על אמונה מוטעה, וחפש להרגיש במלואו את הרגש אשר תואם את העובדות. אם הברזל מתקרב לפניך, ואתה מאמין שהוא לוהט, והוא קר, הדרך מנוגדת לפחד שלך. אם הברזל מתקרב לפניך, ואתה מאמין שהוא קר, והוא לוהט, הדרך מנוגדת לרוגע שלך. שקול את אמונותיך ראשית ולאחר מכן הגיע אל רגשותיך. תן לעצמך לומר: "אם הברזל לוהט, אני חפץ להאמין שהוא לוהט. ואם הוא קר, אני חפץ להאמין שהוא קר." היזהר שמא תהיה קשור לאמונות שאתה עשוי לא לרצות.

המידה השלישית היא קלות. הנח לרוח הראיות להניע אותך כאילו היית עלה, ללא כיוון משלך. היזהר שמא תילחם בנסיגה כנגד הראיות, מוותר באי-רצון על כל פיסת קרקע רק כשאתה מוכרח, בהרגשה שאתה מרומה. היכנע לאמת מהר ככל שאתה יכול. עשה זאת ברגע שאתה מבין למה אתה מתנגד; ברגע שאתה יכול לראות מאיפה רוח הראיות נושבת עליך. היה חסר נאמנות לתכליתך ובגוד בה לאויב חזק יותר. אם אתה מחשיב ראיות כמגבלה ומחפש לשחרר את עצמך, אתה מוכר את עצמך לשלשלאות גחמותיך. אינך יכול להכין מפה נכונה של עיר ביושבך בחדרך בעיניים עצומות, מצייר קווים על נייר בהתאם לדחף שלך. הינך חייב ללכת דרך העיר ולצייר קווים על הנייר התואמים את מה שאתה רואה. אם, כאשר אתה רואה את העיר בצורה לא ברורה, אתה חושב שאתה יכול להזיז קו רק קצת לימין, רק קצת לשמאל, בהתאם לגחמתך, זוהי בדיוק אותה טעות.

המידה הרביעית היא איזון. אדם שרוצה להאמין אומר, "האם הראיות מתירות לי להאמין?" אדם שרוצה לא להאמין שואל "האם הראיות מכריחות אותי להאמין?" היזהר שמא תניח נטל הוכחה עצום רק על טענות שאתה סולד מהן, ואז תגן על עצמך באומרך: "אבל טוב להיות סקפטי." אם אתה מתייחס רק לראיות תומכות, ובוחר בקפידה מתוך הנתונים שאספת, אז ככל שתאסוף יותר נתונים, תדע פחות. אם אתה בררן לגבי הטענות אשר אתה מחפש בהן פגמים, או כמה חזק אתה מחפש בהן פגמים, אז כל פגם שתלמד איך לזהות הופך אותך טיפש יותר. אם אתה קודם כל כותב בתחתית הדף, "ולכן, השמיים ירוקים!", זה לא משנה אילו טענות אתה כותב מעל לאחר מכן; המסקנה כבר כתובה, והינה כבר נכונה או כבר שגויה. להיות מתוחכם בויכוח אינה רציונליות אלא רציונליזציה. אינטליגנציה, כדי להיות שימושית, חייבת לשמש למטרה אחרת מאשר להביס את עצמה. הקשב להשערות כאשר הן שוטחות לפניך את טיעוניהן, אך זכור שאתה אינך השערה, אתה השופט. לכן אינך מחפש לטעון לצד זה או אחר, כי אם היית יודע את יעדך, כבר היית נמצא שם.

המידה החמישית היא ויכוח. אלו אשר חפצים להפסיד חייבים תחילה למנוע מחבריהם לעזור להם. אלו אשר מחייכים בחוכמה ואומרים: "אני לא אתווכח" מונעים מעצמם עזרה, ונסוגים מהמאמץ הקהילתי. בויכוח שאף אל כנות מדויקת, למען אחרים ועצמך. החלק שלך אשר מעוות את מה שאתה אומר לאחרים מעוות גם את מחשבותיך. אל תאמין כי אתה עושה לאחרים טובה אם אתה מקבל את טיעונם; הטובה היא לך. אל תחשוב שהוגנות לכל הצדדים משמעותה לאזן את עצמך במידה שווה בין עמדות; אמת לא מחולקת במנות שוות לפני תחילתו של ויכוח. אינך יכול להתקדם עם שאלות עובדתיות דרך לחימה באגרופים או עלבונות. חפש מבחן הנותן למציאות לשפוט ביניכם.

המידה השישית היא אמפיריות. שורשי הידע הם בתצפית ופירותיו בחיזוי. איזה עץ גדל ללא שורשים? איזה עץ מזין אותנו ללא פרי? אם עץ נופל ביער ואף אחד לא שומע, האם הוא עושה קול? אחד אומר, "כן הוא עושה, כיוון שהוא יוצר תנודות באוויר." אחר אומר, "לא הוא לא, כיוון שאין אף עיבוד קולי באף מוח." למרות שהם מתווכחים, אחד אומר "כן", ואחד אומר "לא", השניים לא מצפים לאף הבדל בחויית היער. אל תשאל אילו אמונות להצהיר, אלא לאלו חוויות לצפות. דע תמיד על איזה הבדל בחוויה אתה מתווכח. אל תתן לויכוח לנדוד ולהפוך על דבר אחר, כמו על מעלתו של מישהו כרציונליסט. ג'רי קלבר אמר: "מה שמכשיל אותך אינו כישלון ליישם איזו טכניקה מסובכת ברמה גבוהה. זה להתעלם מהבסיס. לא לשמור את עיניך על הכדור." אל תתעוור ממילים. כאשר מחסרים מילים, נשארת ציפייה.

המידה השביעית היא פשטות. אנטואן דה סאינט-אקספרי אמר: "שלמות מושגת לא כאשר אין עוד דבר להוסיף, אלא כאשר לא נשאר דבר להסיר." פשטות היא מעלה באמונה, עיצוב, תכנון, והצדקה. כשאתה מצהיר אמונה עצומה עם המון פרטים, כל פרט נוסף הוא עוד הזדמנות לאמונה להיות שגויה. כל פירוט מוסיף לנטל שלך, אם אתה יכול להקל את הנטל הינך חייב לעשות זאת. אין קש ללא הכוח לשבור את גבך. על חפצים נאמר: הציוד האמין ביותר הוא זה אשר מעוצב מתוך המכונה. על תכניות: רשת סבוכה קורסת. שרשרת בעלת אלף חיבורים תגיע למסקנה הנכונה אם כל צעד הוא נכון, אך אם צעד אחד הינו שגוי היא עשויה להוביל אותך לכל מקום. במתמטיקה הר של מעשים טובים לא יכול לכפר על חטא בודד. לכן, היזהר בכל צעד.

המידה השמינית היא ענווה. להיות עניו זה לנקוט בפעולות ספציפיות בציפייה לשגיאות של עצמך. להודות באפשרותך לטעות ואז לא לעשות דבר בנידון אינה ענווה; אלא התרברבות בצניעותך. מי האנשים הענווים ביותר? אלו אשר מתכוננים במיומנות הגבוהה ביותר לשגיאות העמוקות וההרסניות ביותר באמונות ובתוכניות של עצמם. כיוון שהעולם מכיל רבים אשר תפיסתם של רציונליות היא עגומה, תלמידים מתחילים של רציונליות מנצחים ויכוחים ורוכשים תמונה מנופחת של יכולתם. אך זה חסר שימוש להיות נעלה: החיים אינם מנוקדים על עקומה. הפיזיקאי הטוב ביותר ביוון העתיקה לא יכל לחשב את המסלול של תפוח נופל. אין עירבון שהולמות אפשרית בהינתן המאמץ הגדול ביותר שלך; לכן אל תשקיע אף מחשבה בשאלה האם אחרים מצליחים פחות ממך. אם אתה משווה את עצמך לאחרים אתה לא תראה את ההטיות שכל בני-האדם חולקים. להיות בן-אדם זה לעשות עשרת-אלפים שגיאות. אין אדם אחד בעולם אשר משיג שלמות.

המידה התשיעית היא פרפקציוניזם. ככל שתתקן יותר ויותר שגיאות בעצמך, כך תבחין ביותר. כשתודעתך נהיית שקטה יותר, אתה שומע יותר רעש. כשאתה מבחין בשגיאה בעצמך, זה מאותת על מוכנותך לחפש התקדמות לשלב הבא. אם תדבוק בשגיאה במקום לתקנה, לא תתקדם לשלב הבא ולא תרכוש את המיומנות להבחין בשגיאות חדשות. בכל אמנות, אם אינך מחפש שלמות אתה תעצור לפני שלקחת את צעדיך הראשונים. אם שלמות היא בלתי אפשרית זה לא תירוץ לא לנסות. החזק את עצמך לסטנדרט הגבוה ביותר שביכולתך לדמיין, והביט לעבר אחד גבוה אף יותר. אל תסתפק בתשובה כמעט נכונה; חפש את זו שנכונה בדיוק.

המידה העשירית היא דיוק. אחד בא ואומר: הכמות היא בין 1 ל100. אחר אומר: הכמות היא בין 40 ל50. אם הכמות היא 42 שניהם צודקים, אך התחזית השנייה הייתה שימושית יותר וחשפה את עצמה למבחן קפדני יותר. מה שנכון לגבי תפוח אחד עשוי לא להיות נכון לגבי תפוח אחר; לכן ניתן לומר יותר על תפוח בודד מאשר על כל התפוחים בעולם. האמירות הצרות ביותר חותכות הכי עמוק. כמו עם המפה, כך גם עם אמנות יצירת המפות: הדרך היא אמנות מדויקת. אל תלך אל האמת, תרקוד. בכל צעד וצעד של הריקוד רגלך נוחתת בדיוק בנקודה הנכונה. כל פיסת ראיה מזיזה את אמונותיך בדיוק בכמות הנכונה, לא פחות ולא יותר. מה היא בדיוק הכמות הנכונה? בשביל לחשב זאת תהיה חייב ללמוד את תורת ההסתברות. אפילו אם לא תדע את המתמטיקה, הידע שהמתמטיקה קיימת אומר לך שצעד הריקוד הוא מדויק ואין בו מקום לגחמותיך.

המידה האחת עשרה היא מחקר. למד מדעים רבים וספוג את כוחם כשלך. כל תחום שאתה סופג מגדיל אותך. אם תבלע מספיק מדעים המרווח ביניהם ילך ויקטן, עד שהידע שלך יהפוך למכלול מאוחד. אם אתה רעבתני אתה תהפוך נרחב יותר מהרים. חשוב במיוחד לספוג מתמטיקה ומדעים אשר טבועים ברציונליות: פסיכולוגיה אבולוציונית, יוריסטיקות והטיות, פסיכולוגיה חברתית, תורת ההסתברות, תורת ההחלטות. אך אלה אינם יכולים להיות התחומים היחידים שתלמד. לאמנות חייבת להיות מטרה חוץ מעצמה, או שתקרוס לרקורסיה אינסופית.

לפני אחת עשרה המידות הללו יש מידה חסרת שם.

מיאמוטו מוסאשי כתב, בספרו חמש הטבעות:

"הדבר החשוב ביותר, כאשר אתה נוטל לידיך חרב, הוא הנכונות לבתר את האויב, יהיו האמצעים אשר יהיו. כאשר אתה בולם, מכה, מקפיץ, הולם או נוגע בחרב המבתרת של האויב, עליך לבתר את האויב באותה תנועה. חיוני לעשות כן. אם מחשבותיך נתונות רק למכה, להקפצה, להלימה או לנגיעה, לא תוכל לבצע למעשה את מלאכת ביתור האויב. עליך לחשוב בראש ובראשונה על ביצוע התנועה שתוביל לביתורו."

כל צעד בהסקה שלך חייב לחתוך אל עבר התשובה הנכונה באותה תנועה. עליך לחשוב בראש ובראשונה על יצירת המפה שתשקף את הטריטוריה.

אם אתה נכשל בהשגת תשובה נכונה, יהיה זה עקר למחות שפעלת באופן הולם.

איך תוכל לשפר את תפיסתך של מה היא רציונליות? לא על ידי שתאמר לעצמך, "חובתי היא  להיות רציונלי." בזאת אתה רק מקבע את תפיסתך השגויה. אולי תפיסתך של מה היא רציונליות היא שזה רציונלי להאמין במילים של המורה הגדול, והמורה הגדול אומר, "השמיים ירוקים", ואתה מסתכל לשמיים ורואה כחול. אם אתה חושב: "זה אולי נראה שהשמיים כחולים, אך רציונליות זה להאמין במילים של המורה הגדול", אתה מפספס הזדמנות לגלות את טעותך.

אל תשאל האם זאת "הדרך" לעשות ככה או ככה. שאל האם השמיים כחולים או ירוקים. אם תדבר יותר מדי על הדרך לא תגיע אליה.

אתה עשוי לנסות לקרוא לעקרון הגבוה ביותר בשמות כמו "המפה שמשקפת את הטריטוריה" או "חוויה של הצלחה וכישלון" או "תורת החלטות בייסיאנית". אבל אולי אתה מתאר באופן שגוי את המידה חסרת השם. איך תגלה את טעותך? לא על ידי השוואת התיאור שלך לעצמו, אלא על ידי השוואתו לזה אשר לא קראת בשם.

אם במשך שנים רבות תאמן את הטכניקה ותמסור את עצמך למגבלות הנוקשות שלה, ייתכן שתציץ אל המרכז. אז תראה איך כל הטכניקות הן טכניקה אחת, ותנוע בצורה נכונה מבלי להרגיש כבול. מוסאשי כתב: "כאשר אתה מעריך את עוצמת הטבע, מכיר את קצבו של כל מצב ומצב, תדע גם לפגוע ביריב בטבעיות ולהכות בטבעיות. כל זה היא דרך הרֵיק."

אז אלו הן שתים עשרה מידות של רציונליות:

סקרנות, שחרור, קלות, איזון, ויכוח, אמפיריות, פשטות, ענווה, פרפקציוניזם, דיוק, מחקר, והרֵיק.

נכתב על ידי אליעזר יודקובסקי, ©2006