פונט: | גודל כתב: - 14 + | רוחב: - 100% + | רווח בין השורות: - 1.5 + | יישור לשני הצדדים

טעות או עימות?

טעות או עימות?

סקוט אלכסנדר -  24/01/2018

מתורגם מ Conflict or Mistake

תרגם: אליהו פרבר

כתב העת הבתר-פוליטי ג'קובייט (מסתבר שמדובר במגזין אמיתי ולא בבדיחה חד פעמית על חשבון הג'ייקובין) – סיכם את הכתבה "פשטנות יתר במשילות" כך: "מונחים כלכליים כמו 'תמריצים', 'בעיית המנהל-סוכן' או 'תועלת שולית' לא תשמעו מסוציאליסטים. הציפיה שלהם היא שאת כל הבעיות המעשיות, האידיאולוגיה שלהם תפתור". הכתבה מכלילה מכך לטענה שמרקסיסטים פשוט לא אוהבים לחשוב על השאלות הטכניות והקשות של ממשל טוב, ומעדיפים במקום זאת לכתוב ביקורות שונות, משונות ודלות במידע לגבי מנגנון קבלת החלטות ציבוריות לאחרונה. אולי זו אחת הסיבות שהממשלות שלהם נכשלות לעיתים כה קרובות. או מדוע, כאשר ממשלה כלשהי כושלת, המסקנה שמרקסיסטים מיד קופצים אליה היא שהיא נוהלה בידי אנשים רעים ורשעים שרצו להכשיל אותה בכוונה.

 

כשניסיתי להיכנס לראש של מרקסיסט, ולחשוב כיצד יגיב לטענה זו, חשבתי על הדיכוטומיה "טעות או עימות" אותה הציע המגיב no_bear_so_low (שבעצמה קשורה לשלושת הפרספקטיבות של הסוציולוגיה), ובהפשטת יתר מוגזמת ניתן לתאר אותה כך:

טָעוּתיסט מתייחס לפוליטיקה כאל מדע, הנדסה או רפואה. המדינה חולה ואנו הרופאים. אנו עומדים סביב למטופל, ומתווכחים לגבי האבחון הנכון ודרך הטיפול הטובה ביותר. לחלקנו ישנם רעיונות טובים, לאחרים יש רעיונות גרועים שלא יעזרו, יביאו לתופעות לוואי חמורות, או יגרמו נזק.

 

עִמּוּתיסט מתייחס לפוליטיקה כאל מלחמה. קבוצות שונות עם אינטרסים שונים מצויות במאבק מתמיד על מנת לקבוע - האם המדינה קיימת כדי להעשיר את האליטות? או שאולי מטרתה לסייע לעם?

 

טעותיסט יתייחס לקיומו של דיבייט בריא כדבר חיוני. כל אחד מהדנים מגיע עם המומחיות הייחודית שלו; ברגע שנבין את הסיטואציה במלואה, נוכל להשתמש בחוכמת ההמונים על מנת להתכנס לתוכנית הטיפול המדויקת ביותר שתתאים למטופל שלנו – המדינה. מי ניצח ומי הפסיד בכל דיון בנושא ספציפי אינו משנה; חשובה אמיתות המסקנה. גישה זו יוצרת סביבה שבה בטווח הארוך, לבסוף האמת מנצחת.

 

עימותיסט רואה את הדיבייט לכל היותר כבעל תפקיד מינורי. אתה יכול "לדון" עם הבוס שלך אם תקבל העלאה או לא, אך באופן טבעי אתם בצדדים מנוגדים, וה"מנצח" לא יקבע לפי עקרונות מוסר אובייקטיביים ומופשטים, אלא לפי כמה כוח יש לכל אחד. אם הבוס שלך מדבר יותר מדי על עקרונות מוסר אובייקטיבים ומופשטים, הוא כנראה מנסה לדפוק אותך.

 

טעותיסט מתייחס לצדדים השונים באופן סימטרי. ישנו צד שרוצה להעלות את הריבית, וצד שרוצה להוריד אותה. בשני המחנות ישנם בערך את אותו מספר אנשים. בשניהם ישנם מומחים אמינים וטרולים צעקניים. שני הצדדים מונעים על ידי השאיפה לכלכלה טובה יותר. הדבר היחיד שמעניין הוא מי בסופו של יום (לאחר בדיקת הסטטיסטיקות ובחינת הטענות) צודק בסוף.

 

עימותיסט מתייחס לחוסר הסימטריה בין הצדדים בתור העקרון המנחה. האליטות הן מעטות מספרית, אך יש להם כסף רב והשפעה. העם הינו רב, אך עני – ועל אף זאת רוחם אינה נשברת ולבבותיהם טהורים. האסטרטגיה של האליטות היא לזרוע בלבול ומחלוקת בקרב העם; העם בתגובה צריך לעמוד בפרץ ולהישאר מאוחד כנגד האויב. בפוליטיקה, כל צד משחק את הקלפים שלו - וצד אחד מנצח והצד השני מפסיד.

 

טעותיסט דואג לגבי כל הצדדים המסובכים והפרדוקסליים של הנדסה חברתית. ידעתם שתוכניות נגד סמים בבית ספר גורמות לעליה בצריכת סמים? ידעתם שמחקרים רבים מראים שהעלאת שכר המינימום פוגעת בעניים? ידעתם שהוצאה להורג של פושעים עולה יותר מאשר כליאתם במאסר עולם? איננו יכולים לסמוך על האינטואיציה שלנו בקביעת מדיניות, ויש צורך במחקר, יש צורך בדיבייט, ולבסוף יש צורך לסמוך על הסמכות המדעית.

 

עימותיסט חושב שכל ההתעסקות הזו במחקרי מדיניות זו לא בעיה אמיתית - זהו תירוץ נוח. האליטות קונות יאכטות ענק, והעם רעב בפינות הרחוב. כשמישהו מציע "אולי כדאי שניקח קצת כסף מהאליטות ונאכיל בו את העם", מיד מגיע איזה ברנש בתשלום עם מצגת נוצצת שמסביר מדוע, בעצם, אם ניקח כסף מאליטות ונאכיל בו את העם, זה יגרום להר הגעש להתפרץ ולהרוג את כולם. ומספיק אנשים מהעם מאמינים לברנש עם המצגת הנוצצת, לעולם לא מגיעים לצדק כלכלי חברתית, והאליטות קונות יאכטות עוד יותר גדולות. העם מצידו ממשיך לרעוב.

 

טעותיסט חושב שהגברת האינטליגנציה יכולה להציל את העולם: לו רק פקידי הממשל יהיו חכמים מספיק כדי לקבוע את המדיניות הטובה ביותר! לו רק נוכל להפוך את הפוליטיקאים לחכמים מספיק ליישם את עצת הפקידים ביעילות! לו רק נוכל להפוך את הבוחרים לחכמים מספיק לזהות את הפוליטקאים המתאימים ביותר, ולשים את הפתק הנכון בקלפי!

 

עימותיסט חושב שניתן להציל את העולם על ידי אקטיביזם. העשירים ובעלי הכוח מנצחים כי הם כבר עובדים יחדיו ביעילות; העניים וחסרי הכוח ינצחו רק כאשר יתאחדו ויעמדו על שלהם. עימותיסטים רוצים פעילים שיעבדו סביב השעון ויפיצו את בשורה לגבי הנושאים החשובים עליהם יש להילחם! מארגני קהילות שיקימו איגודי עובדים ותנועות נוער! מפגינים אשר מוכנים לצאת בהתראה של רגע כשהאויב מעביר מחטף! ומצביעים, שיגיעו פעם, אחר פעם, ויודעים אילו מועמדים באמת לוחמים בשביל העם, ומי סמויים בתשלום של האויב.

 

עבור טעותיסט, עודף פאתוס אינו ראוי, ואפילו מעורר חשד. אנשים טועים עשויים להרעיש בדיוק כמו אנשים צודקים, ולעיתים קרובות אף יותר. כאשר שני רופאים מתווכחים מהו האבחון הנכון במקרה בעייתי, והדודה המטורפת של המטופל שוכרת מישהו שיצעק "זה לופוס!" מול המשרד שלהם כל היום, זה רק יפריע. אם קבוצה של תומכי-זאבת חוסמים את הכניסה לבית החולים ומסרבים לאפשר לצוות הרפואי לעבור עד שהרופאים יסכימו שהאבחון הוא זאבת, הרי זה אסון. כל מה שהלהיטות הזו עושה הוא להשתמש בלחץ ואיומים כדי להטות את העבודה החשובה, הזהירה והעדינה של הדיבייט והאנליזה.

 

עבור עימותיסט, עודף אינטליגנציה אינו ראוי, ואפילו מעורר חשד. לא צריך להיות גאון מיוחד כדי לדעת שלעובדי חווה עניים שעובדים שתים עשרה שעות בחום הצורב מגיע יותר מ-9 דולר לשעה כשכר מינימום, ובמיוחד כאשר המנכ"ל מרוויח 9 מיליון דולר בשנה. הגאון המיוחד הוא זה שמגיע עם מצגת נוצצת, ומשכנע מספיק אנשים שאם המצב יהיה אחרת, הר הגעש יתפרץ.

 

טעותיסט סבור שחופש הביטוי וקיומו של דיון ציבורי פתוח הם הדבר החיוני והחשוב ביותר. דמיינו שהרופא שלכם הצהיר שאתם צריכים תרופה של פייזר (Pfizer), אך לאחר מכן למדתם שפייזר הינה הבעלים של בית החולים, מפטרת רופאים שרושמים תרופות מחברות אחרות, בית הספר לרפואה המקומי מסרב ללמד על תרופות שאינם פייזר, והמחקרים שטוענים שלתרופות של פייזר יש תופעות לוואי חמורות מושתקים ללא רחם. אתם תברחו מבית החולים הזה מהר ככל האפשר ותחפשו אחד שמאפשר גם נקודות מבט שונות.

 

עימותיסטים חושבים על חופש הביטוי וקיומו של דיון ציבורי את מה שחברי תנועת ג'ון בירץ' משנות החמישים היו חושבים על סוכנים סובייטים שנכנסים לשכונה שלהם ומנסים לשכנע אנשים בסגולות הקומוניזם. או מה שחייל ממוצע חושב על פלאיירים שמוטלים ממטוסי אויב וכתוב עליהם "לא תוכל לנצח, היכנע עכשיו!". כל מי שאומר שזה טוב לתת לאויב להיכנס ולקדם את רעיונותיו הוא כנראה סוכן של האויב.

 

טעותיסט חושב שזה טיפשי להתלונן על ג'ורג' סורוס, או האחים קוק (Koch). הדבר החשוב הוא להעריך את נכונות הטיעון; אין זה משנה מי הגה אותו.

 

עימותיסטים חושבים שהדבר הכי חשוב בעולם זה לעצור את ג'ורג' סורוס\האחים קוק. כמו כן, עימותיסטים ישלחו לי מכתבים אשר זועמים על כך שאני לא הוגן כאשר אני משווה בין נושאי נס המאבק עבור העם כמו ג'ורג' סורוס\האחים קוק לבין ארכי-אליטות אנוכיות כמו האחים קוק\ג'ורג' סורוס.

 

טעותיסט חושב שגזענות זו הטיה קוגנטיבית. גזענים לבנים הסיקו בטעות ששחורים חכמים פחות, או פושעים יותר. טעותיסט מוצא שהסברים לגבי מקור הגזענות הם שימושיים, כיוון שזו מעין טעות-על שמאפשרת להסביר כיצד אנשים יכלו לבצע טעויות חסרות כל פשר אחר, כגון בחירה בדונאלד טראמפ או התנגדות ל[הכנס כאן מדיניות מועדפת].

 

עימותיסט חושב שגזענות היא פשוט עימות בין גזעים. גזענים לבנים אינם סובלים מהטיה קוגנטיבית - הם צודקים לגמרי: עליונות לבנה שמה אותם בראש הפרמידה, ושם הם רוצים להישאר. עימותיסט מוצא הסברים לגבי מקור הגזענות הם שימושיים, כיוון שהם מאפשרים לו להסביר בריתות חסרות כל פשר אחר, כמו מדוע אנשי מעמד ביניים לבנים משתפים פעולה עם עשירים קפיטליסטיים לבנים.

 

כשטעותיסט מבקר את הדמוקרטיה, זה מכיוון כי היא נותנת יותר מדי כוח לאדם הממוצע – שאינו מאוד חכם, ונוטה לעשות דברים כמו להצביע נגד מיסי פחמן כי הוא חושב ששינוי אקלים זה חרטא. טעותיסטים מדמיינים לעצמם ממשלת פקידים אידיאלית בה מומחים  יכולים לקדם מדיניות במנותק מגחמות האלקטורט.

 

כשעימותיסט מבקר את הדמוקרטיה, זה מכיוון שהיא לא מעניקה די כוח לאדם הממוצע – בעלי עניין יכולים לקנות קולות, או לשכנע נבחרים להפר הבטחות בתמורה למזומן. עימותיסט מדמיין לעצמו מהפכה בה הצד הנכון קם סוף סוף, הורס את כוחו של הצד שכנגד, ומנצח אחת ולתמיד.

 

טעותיסט חושב שמהפכה היא רעיון מטומטם. אחרי שהפרולוטריון, או הפטריוטים האמיתיים, או מה שלא יהיה, יאחזו בשלטון, הם עדיין יתמודדו עם אותם הבעיות. הקומוניזם הינו פשיטת רגל אינטלקטואלית כיון שאין לו הנחיות מדיניות טובות עבור מדינה קומוניסטית. לו הייתה מדיניות טובה שכזו עבור מדינה קומוניסטית, יכולנו לבדוק וליישם אותה כבר עכשיו, ללא מהפכה. קרל מרקס יכול היה לחסוך לכולם הרבה טרחה אילו במקום להיות קרל מרקס הוא היה ברני סנדרס.

 

עימותיסט חושב ששלטון פקידים זה רעיון מטומטם. תהא המדיניות הנכונה מה שתהא, בעלי הכוח לעולם לא יתנו לאף אחד ליישם אותה. הם ישחדו את הטכנוקרטים כדי שישנו את העדפותיהם, או ימנעו את יישום הדברים בפועל. הדרך היחידה לעקוף זאת היא לארגן ולאחד את חסרי הכוח, להביס את בעלי הכוח אחת ולתמיד – ולאחר מכן בכלל לא יהיה צורך בשלטון פקידים. ברני סנדרס היה יכול לחסוך לעצמו הרבה טרחה אילו היה מבין שהמשחק מכור נגדו מההתחלה, והופך להיות קרל מרקס.

 

טעותיסט חושב, מן הסתם, שהעימותיסטים טועים. אולי הם פשוט לא מספיק חכמים כדי להבין שהסכמי הסחר החדשים הם לטובת כולם כי מסחר הוא לא משחק סכום אפס, או שריסוק המדינה יוביל לרעב המוני ולאסון. ברמה הבסיסית יותר, חושבים הטעותיסטים, עימותיסטים לא מבינים את עקרון החסד, או תער הנלון: "אל תייחס לזדון את מה שניתן לייחס לטמטום". הם תקועים בקומה-הראשונה-של-מם-המוח-הזוהר, בו הם חושבים שיצירת המון זועם וניפוץ חפצים זו דרך לפתור בעיות הנדסה-חברתית סבוכות. מן הסתם מה שצריך לעשות במצב כזה הוא ללמד אותם מבוא לפילוסופיה.

 

(הכתבה מהג'קובייט היא בדיוק כזו. היא מאשימה את המרקסיסטים בכך שהם פשוט לא מבינים את התיאוריות הרלוונטיות. היא אומרת שיש המון מחקר אקדמי משובח לגבי מדיניות ציבורית, אך המרקסיסטים מטומטמים מכדי ללמוד אותו. כל כך קל לדמיין רופא אחד מטיח בשני, "טרחת בכלל לקרוא את המאמר האחרון של אינגרשטיין על ניורואימונולוגיה לפני שהטחת בנו את דעותיך המטופשות?")

 

עימותיסט חושב, מן הסתם, שהטעותיסטים הם האויב בעימות. אולי הם עובדים ישירות עבור האחים קוק, או מכון התאגיד האמריקאי, או מה שלא יהיה. אך ברמה הבסיסית יותר, הם חלק ממעמד שעסוק יותר בהגנה על הפריווילגיות שלו מאשר בעזרה לעניים או תרומה לכלל. הדבר הטוב ביותר שניתן לומר עליהם הוא שהם מנסים להיות נייטרלים, אך חסרי מודעות לכך שבמאבק בין בעלי הכוח לחסרי הכוח, ניטרליות תמיד עובדת לטובת בעלי הכוח. מן הסתם מה שצריך לעשות במצב כזה הוא לרסק אותם.

 

כיצד העימותיסטים יגיבו לכתבה בג'קובייט? חשבו על כך רגע. האם הם יכתבו משהו דומה למה שאתם קוראים כרגע? אולי הסבר מנומק על ההבדלים שבין עימותניזם לטעותיזם, וטיעונים שמדגימים כיצד עימותיזם הוא למעשה תיאור מדויק יותר של העולם?

 

כמובן לא! התגובה היא כמו הכתבה של הבאפלר, שטוענת שתיאוריית קבלת החלטות במגזר הציבורי היא גזענית, ואם את חושבת אחרת את גזענית גם כן. אם לא זה היה הניחוש שלכם, עוד לא הבנתם שעימותיסטים אינם טעותיסטים עם הבנה שונה של מהי הטעות. הם לא עומדים להגיב לביקורת שלך בנימוס ובנימוק שמסביר מדוע אתה טועה.

 

האם זוהי ביקורת לא הוגנת? אני לא בטוח. ישנה מטא-בעיה בלנסות להבין את העמדה "אל תנסה להבין עמדות אחרות ואל תתמודד איתם בתנאים שלהם", ולנסות להתמודד איתה בתנאים שלה. אם הצלחת, נכשלת, ואם נכשלת, הצלחת. אני די בטוח שהתשובה היא לא לבנות טיעון איש-פלדה בו יודגם שהאופן הנכון לתאר את המציאות הוא עימותיזם, ואז להשתמש בתובנה מופלאה זו כדי לחבור יחד ולרפא את החולה המשותף שלנו, המדינה.

 

אך אם יש למודל הזה איזשהו כוח הסברי, מה אפשר לעשות איתו?

 

שקלו חלוקה נוספת בין טעותיזם רך וקשה. טעותיסט רך חושב שהבעיות נובעות מאנשים מאוד מטומטמים שעושים טעויות פשוטות; אנשים טיפשים מכחישים את הראיות הברורות לגבי שינוי האקלים; אנשים חכמים לא עושים זאת. טעותיסט קשה חושב שהבעיות מאוד מאוד מסובכות, ודורשות יותר ראיות ממה שניתן היה להשיג עד כה – לדוגמא תסבוכת המחקרים לגבי השפעת שכר המינימום. ברור שחלק מהבעיות פשוטות יותר מאחרות, אך הנטיה לראות בעיות כקשות או קלות באופן כללי מאפיינת קבוצות של אנשים וגישות שונות.

 

(ייתכן שיש הבחנה נוספת שניתן לערוך בין עימותיזם רך וקשה. עימותיסט רך חושב שכל הבעיות נובעות מרשעי קומיקס שפשוט רוצים דברים רעים; האנשים הרעים רוצים להרוג אנשים חומים ולקחת להם את הנפט, ואילו האנשים הטובים רוצים שלום עולמי וסובלנות. עימותיסט קשה חושב שהבעיות נובעות מהתנגשויות בין תפיסות עולם שונות אך מובנות – למשל, אנשים שרוצים להוציא אנשים מעוני דרך קידום של חברה תעשייתית שוויונית ויעילה, כנגד אנשים שרוצים לשמר תרבויות מסורתיות על כל קוציהם ודרדריהם. בבירור, ישנם עימותים מוסריים בהם המצב יותר שחור-לבן מאשר באחרים, אך שוב, יהיו אנשים שייטו יותר מאחרים להשתמש במודלים כאלו.)

 

בלוג זה עד כה היה מרכז לטעותיזם קשה, אלא שאני חושב שעד כה התייחסתי לעימותיסטים כאל טעותיסטים רכים. אני חושב שלעיתים עשיתי את הקטע של "אני מניח שאתה לא ממש מבין את 'מבוא לפילוסופיה' ולא מפנים שפשוט עדיף שכולם יהיו אדיבים זה לזה". זו הייתה שגיאה מצידי. אני לא יודע עד כמה היא נסלחת, וסקרן לראות כמה מהתגובות פה יהיו "כן נו כל זה ברור מאליו" לעומת "מעולם לא חשבתי על כך באופן מודע ואני חושב שהייתה לי אי-הבנה לגבי ההתנהגות חסרת הפשר של אנשים במשך כל חיי". אנשים בעבר הבחינו שהבלוג הזה מושך אליו נציגות מכל הספקטרום הפוליטי מלבד מרקסיסטים. אולי זה קשור להתייחסות לכל עמדה אחרת מלבד עמדתם שלהם בכבוד, והערכה מחודשת של עימותיזם תתקן זאת. אני לא יודע. שווה לנסות.

 

כרגע אני חושב שעימותיזם היא דרך פחות שימושית להתבוננות על העולם מאשר טעותיזם. ברור ששתיהן יכולות להיות נכונות בחלקן, והמציאות יכולה להיות מורכבת בהרבה מכל אחת מהן. אולי ניתן יהיה לעסוק בכך בעתיד, ולבדוק נושאים כמו נורמטיביות אל מול דסקריפטיביות, כיצד שבטיות משתלבת בכל זה, ולבחון את "אגדת הבוחר הרציונאלי". אך סך הכל, אני פחות בטוח בעצמי מאשר מקודם, וחושב שהדברים ראויים להמשך פיתוח. בוודאי שהמחשבה "כל האנשים בממשלה הם כבר אנשים טובים, רק צריך לשכנע אותם בעובדות הנכונות" לא נראית נכונה במיוחד בימים אלה. ולכל הפחות, אם אני רוצה לשכנע אנשים אחרים בעמדתי כאן, עליי לשכנע אותם באמת - ולא להשתמש בטעות הקלאסית של טעותיסט רך ולחזור שוב ושוב על המשפט "אני לא מאמין ש-2018 ואנשים עדיין מאמינים בדברים כאלה!"

Scroll Up