פונט: | גודל כתב: - 14 + | רוחב: - 100% + | רווח בין השורות: - 1.5 + | יישור לשני הצדדים

הארי פוטר והשיטה הרציונלית – פרק 61 – ניסוי הכלא של סטנפורד, חלק י"א


פרק 61

נהש"ס, סודיות ופתיחות, חלק י"א

דרך להבה ירוקה הם חגו, דרך רשת הפלו הם הסתחררו, ליבה של מינרווה פועם באימה שלא הרגישה מזה עשר שנים ושלושה חודשים, המסדרונות שבין החלל ירקו אותם החוצה אל אולם הכניסה של גרינגוטס (קולט הפלו הבטוח ביותר בסמטת דיאגון, החיבור שקשה ביותר ליירט, הדרך המהירה ביותר לצאת מהוֹגווֹרטְס בלי עוף־חול). פקיד גובלין הסתובב לעברם, עיניו רחבות, הוא החל לקוד קידה של כבוד —

כיוון, כוננות, כוונה!

והשניים היו בסמטה מאחורי הפונדק של מרי, שרביטים שלופים ומורמים, מסתובבים גב אל גב והמילים ללחש נוגד הנגזה כבר עולות על שפתיו של סֶוֶורוּס.

הסמטה הייתה ריקה.

כשפנתה לאחור להביט בסֶוורוס, שרביטו כבר נגע בראשו בקול של ביצה נשברת, שפתיו מדקלמות את מילות ההיעלמות; הוא עטה את צבע סביבתו, הפך לכתם מטושטש על רקע סביבתו, הטשטוש השתנה והותאם למה שהיה מאחוריו ואז לא נראה דבר.

היא הנמיכה את שרביטה וצעדה קדימה כדי לקבל את ההנגזה שלה —

מאחוריה נשמע קול פיצוח להבות שאין לטעות בו.

היא הסתובבה וראתה את אלבוּס, שרביטו הארוך שלוף ומורם ביד ימינו. עיניו היו קודרות מאחורי משקפי חצי־הסהר, ופוקס פרש את כנפיו בצבע האש מעל כתפו בהכנה למעוף וקרב.

"אלבוּס!" היא אמרה. "חשבתי —" היא הרגע ראתה אותו עוזב לעבר אזקבאן, והיא חשבה שאפילו עופות־חול לא יכולים לשוב משם בקלות.

ואז היא הבינה.

"היא נמלטה," אמר אלבוּס. "האם הפטרונוס שלך הגיע אליו?"

הלמות ליבה התחזקו, האימה בעורקיה התמצקה. "הוא אמר שהוא פה, בבית השימוש —"

"הבה נקווה שהוא דיבר אמת," אמר אלבוּס, השרביט נקש על ראשה בתחושה של מים זולגים, ורגע לאחר מכן הארבעה (אפילו פוקס נעשה בלתי נראה, אם כי מדי פעם ניתן היה לראות באוויר הבהוב של משהו הדומה לאש) רצו לעבר חזית המסעדה. הם עצרו ליד הדלת בעוד אלבוּס לחש משהו, ורגע לאחר מכן אחד הלקוחות שנראו דרך החלון נעמד עם הבעה מעורפלת על פניו ופתח את הדלת, כאילו הוא מחפש חבר בחוץ; והשלושה עברו, רצים בינות ללקוחות שלא חשדו בדבר (מינרווה ידעה שסֶוורוס משנן פרצופים, ואלבוּס יראה אנשים מונגזים) לעבר השלט של בית השימוש —

דלת עץ ישנה מסומנת כבית שימוש נפתחה בחבטה וארבעה מצילים בלתי נראים הסתערו דרכה.

חדר העץ הקטן והנקי היה ריק, טיפות טריות של מים נראו בכיור אבל לא היה שום זכר להארי, רק דף נייר שהונח על המכסה הסגור של האסלה.

היא לא הצליחה לנשום.

דף הנייר ריחף באוויר כשאלבוּס הרים אותו, ורגע לאחר מכן נדחף לעברה.

מ': מה המצנפת אמרה לי לומר לך?

— ה'

"אה," מינרווה אמרה בקול רם בהפתעה, לקח לה רגע למקם את השאלה, זה לא מסוג הדברים ששוכחים אבל היא לא ממש חשבה בצורה הזו — "שאני ילדונת חצופה ושלא אדחוף את האף לעניינים שלה."

"הֶא?" אמר האוויר בקולו של אלבוּס, כאילו אפילו הוא יכול להיות מופתע.

ואז הופיע ראשו של הארי פוטר, מרחף באוויר ליד האסלה, פניו קרות ודרוכות, ההארי הבוגר־מדי שראתה לפעמים, עיניו מתרוצצות מצד לצד.

"מה קורה —" החל הילד.

אלבוּס, כבר לא בלתי נראה, כמוה וכמו פוקס, נע קדימה תוך רגע, ידו השמאלית תלשה שערה מראשו של הארי (מה שגרם לצווחה קטנה מהילד), מינרווה לקחה את השערה בידה, ורגע לאחר מכן אלבוּס אסף את הילד הבלתי־נראה־ברובו בזרועותיו ואז היה הבזק של אש אדומה־זהובה.

והארי פוטר היה בטוח.

מינרווה עשתה כמה צעדים קדימה, נשענה כנגד הקיר שלידו היו אלבוּס והארי, וניסתה לשחזר את קור רוחה.

היא... איבדה כמה הרגלים, בעשר השנים שחלפו מאז פורק מסדר עוף־החול.

לצידה, סוורוס נגלה בהבהוב. ידו הימנית שלפה בקבוקון מגלימותיו, ידו השמאלית נשלחה קדימה בדרישה. היא נתנה לו את השערה של הארי, ורגע לאחר מכן היא הוכנסה לבקבוקון הפולימיצי, שהחל לתסוס ולבעבע כשהחל לקבל את הכוח שיאפשר לסוורוס למלא את תפקידו כפיתיון.

"זה היה לא צפוי," אמר המורה לשיקויים באיטיות. "למה המנהל לא אסף את מר פוטר מוקדם יותר, אני תוהה, אם הוא הרחיק לכת עד כדי כך שעיוות את הזמן? לא היה אמור להיות דבר שימנע ממנו לעשות זאת... למעשה, הפטרונוס שלך היה אמור להגיע אל מר פוטר כשהוא כבר בטוח..."

היא לא חשבה על זה, הבנה אחרת קפצה לקדמת תודעתה. זה לא היה מבעית כמו המחשבה שבלטריקס בּלֶק נמלטה מאזקבאן, אבל עדיין —

"להארי יש גלימת היעלמות?" היא שאלה.

המורה לשיקויים לא ענה; הוא התכווץ.


טיק־סניק, בליפ־בלופ, דינג־רינג־טינג־

זה עדיין הרגיז אותה, אם כי זה דעך מעבר לתשומת ליבה לאחר זמן מה; אם וכאשר היא תהפוך למנהלת, היא מתעתדת להשתיק את כל החבורה. היא תהתה לעצמה איזה מנהל של הוֹגווֹרטְס היה הראשון להיות כה בלתי מתחשב עד שיצר מכשיר שמפיק רעש להוריש ליורשיו?

היא ישבה במשרד המנהל למול שולחן משלה שיצרה בשינוי־צורה זריז, ועשתה חלק ממאה הדברים הבירוקרטיים שיש לעשות כדי שהוֹגווֹרטְס ימשיך לתפקד; היא הייתה מסוגלת לאבד את עצמה בעבודה בקלות, וזה מנע ממנה לחשוב על דברים אחרים. אלבוּס העיר פעם, בנימה סרקסטית למדי, שבית־הספר התנהל בצורה חלקה הרבה יותר כשהיה משבר חיצוני שניסתה להתעלם ממנו...

...לפני עשר שנים, זו הייתה הפעם האחרונה שאלבוּס אמר זאת.

נשמע צלצול שהעיד על מבקר מתקרב.

מינרווה המשיכה לקרוא את גיליון הקלף.

הדלת נפתחה בטריקה וחשפה את סוורוס סנייפ, שצעד שלושה צעדים פנימה ודרש בלי להמתין, "יש חדש מעין־הזעם?"

אלבוּס כבר החל לקום מכיסאו בזמן שאספה את הדפים וביטלה את לחש השולחן. "הפטרונוס של מוּדי מדווח לי באזקבאן," אמר אלבוּס. "העין שלו לא ראתה דבר; ואם עינו של ואנס לא רואה דבר מה, אזי הוא לא קיים. ואתה?"

"איש לא ניסה לקחת את דמי בכוח," אמר סוורוס. הוא חייך חיוך אפל. "למעט המורה להתגוננות."

"מה?" שאלה מינרווה.

"הוא זיהה שאני מתחזה לפני שהספקתי אפילו לפתוח את פי, ותקף אותי על המקום בדרישה לדעת את מקום הימצאו של מר פוטר." חיוך אפל נוסף. "משום מה, העובדה שצעקתי שאני סוורוס סנייפ לא הרגיעה אותו. אני מאמין שהאיש יכול להרוג אותי תמורת חרמש ולהחזיר חמישה גוזים כעודף. נאלצתי לשתק את פרופסור קווירל הטוב, מה שלא היה פשוט, והוא לא הגיב טוב לקללה. 'הארי פוטר', מבוהל כצפוי, רץ החוצה ואמר לבעלים, ופרופסור קווירל נלקח לקדוש מנגו —"

"הקדוש מנגו?"

"— שם נאמר שהוא בוודאי העביד את עצמו בפרך במשך שבועות לפני שקרס, עד כדי כך הוא היה תשוש. המורה להתגוננות היקר שלך בסדר, מינרווה, ייתכן שלחש השיתוק עזר לו בכך שהכריח אותו לנוח כמה ימים. לאחר מכן סירבתי להצעה לחזור בפלו להוֹגווֹרטְס, חזרתי לסמטת דיאגון ושוטטתי קצת; אבל לא נראה שאיש מעוניין בדמו של מר פוטר היום."

"המורה להתגוננות נמצא בידיים הטובות ביותר, אני משוכנע," אמר אלבוּס. "עניינים חשובים יותר דורשים את תשומת ליבנו, מינרווה."

נדרש מאמץ נכבד להסב את תשומת ליבה בחזרה, אבל היא התיישבה. סוורוס יצר לעצמו כיסא במחוות שרביט, והשלושה נאספו כדי להתחיל בישיבת המועצה שלהם.

היא הרגישה כמו מתחזה ששתתה פולימיצי ביושבה עם השניים הללו. מלחמה לא הייתה אמנותה, כמו גם חרישת מזימות. היא נאלצה להתאמץ כדי להישאר צעד אחד לפני התאומים וויזלי, ולפעמים היא נכשלה גם בכך. בסופו של דבר, היא ישבה כאן רק משום שהיא שמעה את הנבואה...

"אנו ניצבים," אמר המנהל, "למול תעלומה מדאיגה למדי. אני יכול לחשוב רק על שני קוסמים שהיו עשויים לתכנן את הבריחה הזו."

מינרווה נשמה נשימה חדה. "יש אפשרות שזה איננו אתה־יודע־מי?"

"חוששני שכן," אמר המנהל.

היא העיפה מבט הצידה וראתה שסוורוס נראה מבולבל כמותה. חוששני שאדון האופל לא קם מחדש? היא הייתה נותנת כמעט הכול כדי שזה יהיה נכון.

"אז," אמר אלבוּס בכבדות. "החשוד הראשון שלנו הוא וולדמורט, שקם מחדש ומנסה להחיות את עצמו. חקרתי ספרים רבים שאני מצטער שקראתי, בחפשי אחר כל דרך אפשרית שבה יוכל לשוב, ומצאתי רק שלושה. דרכו החזקה ביותר לחיים היא אבן החכמים, אשר פלמל הבטיח לי שאפילו וולדמורט לא מסוגל ליצור בעצמו; בדרך הזו הוא ישוב חזק ונורא יותר מאי־פעם. לא הייתי חושב שוולדמורט יהיה מסוגל להתנגד לפיתוי שבאבן, ועוד פחות משום שזו מלכודת ברורה שנועדה לאתגר את תושייתו. אבל הדרך השנייה חזקה כמעט באותה המידה: בשר המשרת, שניתן מרצון; דם האויב, שנלקח בכוח; ועצם אביו, שניתנה מבלי דעת. וולדמורט הוא פרפקציוניסט —" אלבוּס העיף מבט בסוורוס, שהנהן בהסכמה, "— ואין ספק שיחפש את השילוב החזק ביותר: בשרה של בלטריקס בּלֶק, דמו של הארי פוטר, ועצם אביו. דרכו האחרונה של וולדמורט היא לפתות קורבן ולשאוב ממנו את חייו לאורך תקופה ארוכה; במקרה כזה וולדמורט יהיה חלש בהשוואה לכוחו הקודם. המניע שלו להבריח את בלטריקס בּלֶק ברור. ואם הוא שומר אותה כעתודה, לשימוש רק במקרה שלא יוכל להשיג את האבן, זה מסביר מדוע לא נעשה שום ניסיון לחטוף את הארי היום."

מינרווה העיפה מבט נוסף בסוורוס, וראתה אותו מקשיב בריכוז אך ללא הפתעה.

"מה שלא ברור," המשיך המנהל, "הוא כיצד וולדמורט היה מסוגל לתכנן את הבריחה הזו. בובת מוות הושארה במקום בלטריקס, בריחתה הייתה אמורה שלא להתגלות; ואף על פי שזה השתבש, הסוהרסנים לא היו מסוגלים לאתר אותה לאחר האזהרה הראשונית שלהם. כלא אזקבאן היה בלתי חדיר במשך מאות שנים, ואינני מסוגל לדמיין שום דרך שבה וולדמורט היה יכול לעשות זאת."

"זה לא אומר הרבה," אמר סוורוס, חסר־הבעה. "על מנת שאדון האופל יעשה משהו שאיננו מסוגלים לדמיין, הוא בסך הכול צריך להיות בעל דמיון מפותח משלנו."

אלבוּס הנהן בקדרות. "למרבה הצער ישנו קוסם נוסף שצוחק על דברים בלתי אפשריים. קוסם שפיתח, לפני זמן קצר, לחש חדש ורב עוצמה שהיה יכול לעוור את הסוהרסנים להימלטותה של בלטריקס בּלֶק. והוא מעורב מסיבות אחרות."

ליבה של מינרווה החסיר פעימה, היא לא ידעה איך, או למה, אבל דאגה נוראית השתלטה עליה באשר למי —

"מי זה יכול להיות?" שאל סוורוס, נשמע מבולבל.

אלבוּס נשען לאחור ואמר את המילים הגורליות מהן חששה: "הארי ג'יימס פוטר־אוואנס־ורס."

"פוטר?" דרש המורה לשיקויים, קולו המשיי נשמע המום יותר מאי־פעם. "המנהל, האם זו אחת מהבדיחות שלך? הוא בשנתו הראשונה בהוֹגווֹרטְס! התקף זעם וכמה מתיחות ילדותיות עם גלימת היעלמות לא הופכות אותו —"

"זו לא בדיחה," אמרה מינרווה, קולה בקושי מעל לחישה. "הארי כבר גילה תגליות מקוריות בשינויי־צורה, סוורוס. אם כי לא ידעתי שהוא חוקר גם לחשים."

"הארי אינו תלמיד שנה־ראשונה רגיל," אמר המנהל בקול רציני. "הוא מסומן כשווה לאדון האופל, וברשותו כוח שאדון האופל אינו מכיר."

סוורוס הביט בה, ורק מי שהכיר אותו היטב היה יודע שזה היה מבט מפציר. "האם עליי לקחת זאת ברצינות?"

מינרווה פשוט הנהנה.

"האם מישהו אחר יודע על... הלחש החדש והעוצמתי הזה?" דרש סוורוס.

המנהל הביט בה בהתנצלות —

איכשהו היא ידעה, היא ידעה אפילו לפני שאמר זאת, והיא רצתה לצרוח במלוא ריאותיה.

— ואמר, "קווירינוס קווירל."

"למה," היא אמרה בקול שהיה צריך להתיך מחצית מהמכשירים במשרד, "מר פוטר בכלל גילה למורה להתגוננות מפני כוחות האופל שלנו על הלחש החדש והמבריק שלו לבריחה מבתי כלא —"

המנהל העביר יד עייפה ומקומטת על מצחו המקומט באותה מידה. "קווירינוס היה שם במקרה, מינרווה. אפילו אני לא מצאתי בכך טעם לפגם באותו הזמן." המנהל היסס. "והארי אמר שהלחש שלו מסוכן מכדי שיסביר אותו למי מאיתנו; וכששאלתי אותו שוב היום, הוא התעקש שהוא לא הסביר אותו לקווירינוס, או הוריד את מגננות הלטת־ההכרה שלו בנוכחות המורה להתגוננות —"

"מר פוטר הוא מליט־הכרה? נתת לו גלימת היעלמות והוא חסין לווריטסרום והוא חבר של התאומים וויזלי? אלבוּס, יש לך מושג כלשהו מה שיסית בבית־הספר הזה?" קולה עלה לצווחה כמעט. "עד שנתו השביעית לא ייוותר דבר מהוֹגווֹרטְס מלבד חור מעשן בקרקע!"

אלבוּס נשען לאחור בכיסאו המרופד, ואמר בחיוך, "אל תשכחי את מחולל־הזמן."

היא באמת צרחה אז, אבל בשקט.

סוורוס אמר בעצלתיים, "האם תרצה שאלמד אותו לרקוח פולימיצי, המנהל? אני שואל רק לשם השלמות, למקרה שאתה לא מרוצה מגודלו של אסון המחמד שלך."

"אולי בשנה הבאה," אמר אלבוּס. "ידידיי היקרים, השאלה שעומדת בפנינו היא האם הארי פוטר הבריח את בלטריקס בּלֶק מאזקבאן, שזה קצת יותר ממשובת נעורים אפילו בסטנדרטים הסלחניים שלי."

"סלח לי, המנהל," אמר סוורוס באחד מהחיוכים היבשים ביותר שראתה אותו מעניק לאלבוּס, "אבל אבקש שיירשם שדעתי היא שלא. זוהי עבודתו של אדון האופל, פשוט וקל."

"אז מדוע," אמר אלבוּס, וכעת לא היה שמץ שעשוע בקולו, "כשתכננתי לאסוף את הארי מיד לאחר הגעתו לסמטת דיאגון, גיליתי שזה ייצור פרדוקס?"

מינרווה שקעה עוד לתוך כיסאה, שמטה את מרפקה השמאלי על המסעד חסר־הריפוד, השעינה את ראשה על ידה ועצמה את עיניה בייאוש.

ישנה מימרה שזכתה לתפוצה צרה, שאומרת שרק הילאי אחד משלושים מוסמך לחקור מקרים שכוללים מחוללי־זמן; ומתוך המעטים הללו, החצי שאינו כבר משוגע, יהיה כזה בתוך זמן קצר.

"אז אתה חושד," אמר סוורוס, "שפוטר הלך מסמטת דיאגון לאזקבאן, ואז חזר בזמן לאחר מכן בחזרה לסמטת דיאגון כדי שנאסוף אותו שם —"

"בדיוק," אמר קולו של אלבוּס. "אם כי בנוסף ייתכן שוולדמורט או משרתיו צפו ווידאו שהארי מגיע לסמטת דיאגון, לפני שהחלו בניסיון המילוט מאזקבאן. ושהיה להם מישהו עם מחולל־זמן שהעביר בשבילם הודעה על הצלחתם, שתהווה סימן לנסות לחטוף אותו. אכן, כיוון שחשדתי באפשרות הזו שלחתי אותך ואת מינרווה למשימה שלכם, לפני שהלכתי בעצמי לאזקבאן. חשבתי אז שניסיון המילוט שלהם ייכשל, אבל אם לאסוף את הארי משמעו לצפות בכישלונם העתידי, אזי אני עצמי לא הייתי יכול ללכת לאזקבאן אחרי שביצעתי עימו אינטראקציה, משום שעתידו של אזקבאן לא יכול לגעת בעברו. כאשר לא קיבלתי באזקבאן דיווח ממך או ממינרווה, או מפליטיק, לו אמרתי ליצור עמכם קשר, ידעתי שהאינטראקציה שלכם עם הארי פוטר הייתה אינטראקציה עם העתיד של אזקבאן, מה שאומר שמישהו שלח הודעות דרך הזמן —"

ואז קולו של אלבוּס נקטע.

"אבל המנהל," אמר סוורוס," אתה חזרת מהעתיד של אזקבאן וביצעת אינטראקציה איתנו..."

קולו של המורה לשיקויים דעך.

"אבל סוורוס, אם הייתי מקבל דיווחים ממך וממינרווה על שלומו של הארי, מלכתחילה לא הייתי חוזר בזמן כדי —"

"המנהל, אני חושב שאנחנו צריכים תרשים בשביל זה."

"אני מסכים, סוורוס."

נשמע קול של קלף נפרש על שולחן, ואז של עטי נוצה חורטים, ועוד ויכוחים.

מינרווה ישבה על כיסאה, ראשה נח על ידה, עיניה עצומות.

היה סיפור על פושע שהיה ברשותו מחולל־זמן, שמחלקת המסתורין מסרה לשימושו במקרה של שיפוט לקוי ביותר בנוגע למי צריך אחד; והיה הילאי שהוקצה לאתר את פושע־הזמן הלא ידוע הזה, וגם לו ניתן מחולל־זמן; והסיפור נגמר בכך ששניהם סיימו את דרכם במחלקה למשוגעים חסרי תקנה בקדוש מנגו.

מינרווה ישבה שם בעיניים עצומות, מנסה לא להקשיב, מנסה לא לחשוב על זה ומנסה לא להשתגע.

לאחר זמן מה, כשהוויכוח גווע, היא שאלה בקול רם, "מחולל־הזמן של מר פוטר מוגבל לשעות תשע בערב עד חצות. האם קליפת המגן נפגמה, אלבוּס?"

"לא, ככל שאני יכול לגלות באמצעות לחשים," אמר אלבוּס. "אבל הקליפות הן דבר חדש; ולהביס את אמצעי הזהירות של השושואיסטים ולא להותיר זכר לכך... ייתכן שזה לא בלתי אפשרי."

היא פקחה את עיניה, וראתה את סוורוס והמנהל מביטים בריכוז בקלף מכוסה בקווים מפותלים ומסובכים שהיו מוציאים אותה מדעתה ללא ספק לו הייתה מנסה להבינם.

"האם הגעתם למסקנות כלשהן?" שאלה מינרווה. "ובבקשה אל תגידו לי כיצד הגעתם אליהן."

סוורוס והמנהל הביטו זה בזה, ואז פנו להביט בה.

"המסקנה שלנו היא," אמר המנהל בחומרה, "שאו שהארי היה מעורב או שלא; שאו שלוולדמורט יש גישה למחולל־זמן או שלא; ושבלי קשר למה שקרה באזקבאן, איש לא ביקר בבית הקברות של הנגלטון הקטנה בפרק הזמן שבו מודי כבר השגיח עליו בעבר שלי עצמי."

"בקיצור," אמר סוורוס בעצלתיים," איננו יודעים דבר, מינרווה יקירתי; אם כי נראה סביר שמחולל־זמן נוסף היה מעורב, איכשהו. החשד שלי הוא שפוטר שוחד, רומה או נסחט כדי להעביר הודעות אחורה בזמן, ייתכן שאף הודעות שנוגעות לבריחה הזו. לא אציע את ההצעה המתבקשת באשר לזהותו של זה שמושך בחוטיו. אבל אציע שבשעה תשע בערב נבחן האם מר פוטר מסוגל לחזור את כל שש השעות אחורה בזמן לשעה שלוש אחר הצהריים, כדי לראות האם כבר השתמש במחולל־הזמן שלו."

"זה נשמע חכם בכל מקרה," אמר דמבלדור. "ודאי שזה יקרה, מינרווה, ואמרי להארי לעבור במשרדי כשיהיה לו נוח, לאחר מכן."

"אבל אתם עדיין חושדים במעורבות ישירה של הארי בפריצה עצמה?" שאלה מינרווה.

"ייתכן אך לא סביר," אמר סוורוס, באותו זמן שאלבוּס אמר, "כן."

מינרווה צבטה את גשר אפה, שאפה נשימה עמוקה, נשפה. "אלבוּס, סוורוס, איזו סיבה יכולה להיות למר פוטר לעשות דבר כזה!"

"שום סיבה שאני יכול לחשוב עליה," אמר אלבוּס, "אבל נותרת העובדה שהקסם של הארי הוא היחיד מכל האמצעים המוכרים לי שהיה יכול —"

"רגע," אמר סוורוס. כל הבעה נמוגה מפניו. "חשבתי על משהו, אני חייב לבדוק —" המורה לשיקויים לקח קמצוץ אבקת פלו, צעד לאורך החדר לעבר האח — אלבוּס כיוון בזריזות את שרביטו והדליק אותו — ואז בלהבה ירוקה, ובמילים "משרד ראש בית סְלִיתְ'רִין," סוורוס נעלם.

היא ואלבוּס הביטו זה בזו ומשכו בכתפיהם; ואז אלבוּס חזר לבחון את הקלף.

כמה דקות מאוחר יותר סוורוס חזר דרך האח, מנקה מעליו חלקיקי אפר.

"ובכן," אמר המורה לשיקויים, שוב בפנים חסרות הבעה. "חוששני שלמר פוטר יש מניע."

"דבר!" אמר אלבוּס.

"מצאתי את לסאת' לסטריינג' לומד בחדר המועדון של סְלִיתְ'רִין," אמר סוורוס. "הוא לא היסס להביט בעיניי. ונראה שמר לסטריינג' לא נהנה מהמחשבה על הוריו באזקבאן, בקור ובחשכה, הסוהרסנים מוצצים את חייהם, סובלים בכל שנייה, בכל יום, והוא אמר זאת למר פוטר והתחנן בפניו שיחלץ אותם. משום שמר לסטריינג' שמע שהילד־שנשאר־בחיים יכול לעשות כל דבר, אתם מבינים."

היא ואלבוּס החליפו מבטים.

"סוורוס," אמרה מינרווה. "בוודאי... אפילו להארי... צריך להיות יותר היגיון בריא מזה..."

קולה דעך.

"מר פוטר חושב שהוא אלוהים," אמר סוורוס ללא הבעה, "ולסאת' כרע על ברכיו בפניו בתפילה כנה."

מינרווה בהתה בסוורוס, מרגישה בחילה. היא חקרה דת מוּגלְגית — הייתה זו הסיבה הנפוצה ביותר להטלת לחשי זיכרון על הוריהם של בני־מוּגלְגים — והיא ידעה מספיק כדי להבין את מה שסוורוס אמר כרגע.

"בכל מקרה," אמר המורה לשיקויים, "הבטתי אל תוך מר לסטריינג' כדי לראות האם ידע משהו על בריחתה של אימו. והוא לא שמע דבר, אבל ברגע שיגלה, הוא יסיק שהאדם האחראי הוא הארי פוטר."

"אני מבין..." אמר אלבוּס לאיטו. "תודה לך, סוורוס. אלו חדשות טובות."

"חדשות טובות?" מינרווה התפרצה.

אלבוּס הביט בה, פניו חסרות הבעה כמו אלה של סוורוס כעת; והיא נזכרה, שלאלבוּס עצמו — "זו הסיבה הטובה ביותר שאני יכול לחשוב עליה לחלץ את בלטריקס מאזקבאן," אמר אלבוּס בשקט. "ואם זה לא הארי, הבה נזכור, הרי זהו וולדמורט שעושה את צעדיו הראשונים. אבל הבה לא נחפז בשיפוטנו כל עוד יש הרבה שאנחנו עדיין לא יודעים, ושנדע בקרוב."

אלבוּס נעמד פעם נוספת מאחורי שולחנו, צעד אל האח המבוערת, זרה פנימה קמצוץ נוסף של אבקה ירוקה ותקע את ראשו בתוך הלהבות. "המחלקה לאכיפת חוקי הקסם," הוא אמר, "משרד המנהלת."

רגע לאחר מכן, קולה של מדאם בונז נשמע, צלול וחד, "מה העניין, אלבוּס? אני עסוקה קצת."

"אמיליה," אמר אלבוּס, "אני מבקש ממך לחלוק כל תגלית שעשית בעניין הזה."

השתררה שתיקה. "הו," אמר קולה הקר של מדאם בונז מהאש הבוערת, "והאם זה עובד בשני הכיוונים, אלבוּס?"

"זה יכול לעבוד," אמר הקוסם הזקן ברוגע.

"אם הילאי ימות עקב השתקנות שלך, תככן זקן, אראה בך אחראי במלוא מובן המילה."

"אני מבין, אמיליה," אמר אלבוּס, "אבל אינני רוצה להצית דאגה ותדהמה מיותרות —"

"בלטריקס בּלֶק נמלטה מאזקבאן! לאיזו דאגה או תדהמה היית קורא מיותרות, לנוכח העובדה הזו?"

"יכול להיות שאתפוס אותך במילים הללו," אמר הקוסם הזקן אל הלהבות הירוקות. "משום שאם אגלה שפחדיי אינם חסרי ביסוס, כן אומר לך. כעת, אמיליה, אני מבקש ממך, אם גילית דבר כלשהו על העניין הזה, אנא חלקי אותו עמנו."

השתררה שתיקה נוספת, ואז אמר קולה של מדאם בונז, "יש לי מידע שלמדתי מארבע שעות בעתיד, אלבוּס. האם אתה עדיין רוצה אותו?"

אלבוּס היסס —

(שוקל, כך ידעה מינרווה, את האפשרות שיצטרך לחזור בזמן יותר משעתיים מהרגע הזה; משום שלא ניתן לשלוח מידע יותר משש שעות אחורה בזמן, לא דרך שום שרשרת של מחוללי־זמן)

— ולבסוף אמר, "כן, בבקשה."

"הייתה לנו פריצת דרך," אמר קולה של מדאם בונז, "אחת ההילאיות שראתה את הבריחה היא בת־מוּגלְגים, והיא אמרה לנו שייתכן שלחש האש־המעופפת, כפי שקראנו לו, איננו לחש כלל, אלא חפץ מוּגלְגי."

כמו אגרוף בבטן, כך זה הרגיש, והבחילה של מינרווה הוכפלה. כל מי שראה את לגיון הכאוס נלחם ידע על מי זה מעיד...

קולה של מדאם בונז המשיך. "הבאנו את ארתור וויזלי משימוש לרעה בחפצי מוּגלְגים — הוא יודע על חפצי מוּגלְגים יותר מכל קוסם אחר — ונתנו לו תיאורים של הילאים שהיו באירוע, והוא פיצח את זה. זה היה חפץ מוּגלְגי שנקרא מנוע רולטי, כי לרכב עליו זה כמו הימור ברולטה. רק לפני שש שנים אחד מהמנועים האלה התפוצץ והרג מאות מוּגלְגים ברגע, וכמעט הצית את הירח. וויזלי אומר שהמנועים האלה משתמשים במדע מיוחד שנקרא תגובה נגדית, אז התכנית היא לפתח קללה שתמנע מהמדע הזה לעבוד בסביבות אזקבאן."

"תודה לך, אמיליה," אמר אלבוּס בחומרה. "האם זה הכל?"

"אבדוק אם יש לנו משהו משש שעות קדימה," אמר קולה של מדאם בונז, "אם כן הם לא היו אומרים לי, אבל אגיד להם לומר לך. האם לך יש משהו שברצונך לומר לי, אלבוּס? כמו איזו משתי האפשרויות זה נראה עד כה?"

"עדיין לא, אמיליה," אמר אלבוּס, "אבל אולי יהיה לי מה לומר לך בקרוב."

הוא התיישר ליד האש, שחזרה לבעור בלהבות צהובות רגילות. כל דקה משנותיו של הקוסם הזקן, כל שנייה טבעית מלידתו וכל שנייה שמחולל־הזמן הוסיף, כל זה ועוד כמה עשורים נוספים מהלחץ, כולם ניכרו בפניו מלאות הקמטים.

"סוורוס?" שאל הקוסם הזקן. "מה זה היה באמת?"

"טיל," אמר המורה לשיקויים חצוי־הדם, שגדל בעיירה מוּגלְגית ושמה מבוא ספינר. "אחת מהטכנולוגיות המוּגלְגיות המרשימות ביותר."

"עד כמה סביר שהארי יכיר אמנויות כאלה?" שאלה מינרווה.

סוורוס דיבר בעצלתיים. "הו, ילד כמו מר פוטר יידע הכול על טילים; זה ודאי, מינרווה יקירתי. עלייך לזכור שדברים נעשים בצורה שונה בעולם המוּגלְגים." סוורוס קימט את מצחו. "אבל טילים הם מסוכנים, ויקרים..."

"הארי גנב והחביא כמות לא ידועה של כסף מהכספת שלו בגרינגוטס, אולי אלפי אוניות," אמר המנהל, ואז, לנוכח המבטים התאומים שלהם, "זו לא הייתה תכניתי, אבל עשיתי את הטעות ושלחתי את המורה להתגוננות להשגיח על המשיכה של חמש אוניות למתנות חג־מולד..." המנהל משך בכתפיו. "כן, אני מסכים, שטות גמורה בדיעבד, הבה נמשיך."

מינרווה דפקה בשקט את ראשה כנגד משענת הכיסא כמה פעמים.

"אף על פי כן, המנהל," אמר סוורוס. "זה שאוכלי־המוות לא השתמשו בחפצים מוּגלְגיים במלחמה הראשונה, לא אומר שהוא לא מכיר אותם. טילים נפלו על בריטניה כנשק, בצד המוּגלְגי של המלחמה של גרינדלוולד. אם הוא בילה את הקיצים הללו בבית יתומים מוּגלְגי, כפי שאמרת לנו, המנהל... אז גם הוא שמע על טילים. ואם הוא הקשיב לדיווחים על מר פוטר ועל כך שהשתמש בחפצים מוּגלְגיים בקרבות הדמה שלו, הוא בהחלט היה לומד את נקודות החוזק של אויבו ומנסה להתחזק בהם בעצמו. זו בדיוק הצורה בה הוא חושב; כל כוח שהוא רואה הוא ינסה לקחת לעצמו."

הקוסם הזקן עמד חסר־תנועה לחלוטין, אפילו שיערות זקנו קפואות כמו תיל; ועלתה במינרווה מחשבה, מפחידה יותר מכל מחשבה שחשבה מעודה, שאלבוּס דמבלדור קפוא על מקומו באימה.

"סוורוס," אמר אלבוּס דמבלדור, קולו כמעט נשבר, "אתה מבין מה אתה אומר? אם הארי פוטר ווולדמורט ינהלו את המלחמה שלהם עם כלי נשק מוּגלְגיים לא יוותר דבר מהעולם מלבד אש!"

"מה?" אמרה מינרווה. היא שמעה על רובים, כמובן, אבל הם לא עד כדי כך מסוכנים למכשפה מיומנת —

סוורוס דיבר כאילו היא לא הייתה בחדר. "אז אולי, המנהל, הוא שולח אזהרה מכוונת להארי פוטר; הוא אומר שכל התקפה עם נשקים מוּגלְגיים תיענה בהתקפה דומה. צווה על מר פוטר לחדול משימושו בטכנולוגיה מוּגלְגית בקרבותיו; זה יבהיר לו שההודעה התקבלה... ולא ייתן לו עוד רעיונות." סוורוס קימט את מצחו. "אם כי, עכשיו כשאני חושב על זה, מר מאלפוי — והעלמה גריינג'ר כמובן — טוב, במחשבה שנייה, איסור גורף על שימוש בטכנולוגיה נראה חכם יותר —"

הקוסם הזקן הצמיד את שתי ידיו למצחו, ומפיו בקע קול רועד, "אני מתחיל לקוות שהארי עומד מאחורי הבריחה הזו... הו, שמרלין יגן על כולנו, מה עשיתי, מה עשיתי, מה יקרה לעולם?"

סוורוס משך בכתפיו. "מהשמועות ששמעתי, נשקים מוּגלְגיים גרועים רק במעט מהצדדים היותר... עלומים של הקוסמות —"

"גרועים?" השתנקה מינרווה, ואז סתמה את פיה בכוח.

"גרועים מכל סכנה שנותרה בתקופת הדעיכה הזו," אמר אלבוּס. "לא גרועים ממה שמחק את אטלנטיס מהזמן."

מינרווה בהתה בו, מרגישה זיעה פורצת לאורך עמוד השדרה שלה.

סוורוס המשיך, עדיין פונה לאלבוּס. "כל אוכלי־המוות למעט בלטריקס היו בוגדים בו, כל תומכיו היו פונים נגדו, כל מעצמות העולם היו מתרכזות בהשמדתו, אם היה מתנהג בצורה מסוכנת עם קסמים חזקים באמת. האם זה עד כדי כך שונה?"

תנועה מסוימת, צבע מסוים, שבו לפניו של הקוסם הזקן. "ייתכן שלא..."

"ובכל מקרה," אמר סוורוס בחיוך מתנשא מעט, "לא כל־כך קל להשיג נשק מוּגלְגי, לא בעבור אלף אוניות ולא בעבור אלף אלפי אוניות."

הארי לא פשוט יוצר בשינויי־צורה את המכשירים שהוא משתמש בהם בקרבות? חשבה מינרווה, אבל לפני שהספיקה לפתוח את פיה כדי לשאול —

האח התפרץ בלהבות ירוקות, ופניו של פאיוס ת'יקנס, עוזרה של מדאם בונז, הופיעו בו. "כושף ראשי?" אמר ת'יקנס. "יש לי דיווח בשבילך, שהתקבל —" עיניו של פאיוס נחו על מינרווה וסוורוס, "מלפני שש דקות."

בעוד שש שעות, אתה מתכוון," אמר אלבוּס. "השניים האלה אמורים לשמוע אותו; העבר את הדיווח שלך."

"אנחנו יודעים כיצד זה נעשה," אמר ת'יקנס. "בתאה של בלטריקס בּלֶק, מוחבא באחת הפינות, נמצא בקבוקון שיקויים; ובדיקה של שאריות הנוזל הראו שזה היה שיקוי אנימאגוס."

השתררה שתיקה ארוכה.

"אני מבין..." אמר אלבוּס בכבדות.

"סלח לי?" שאלה מינרווה. היא לא הבינה.

ראשו של ת'יקנס פנה לעברה. "אנימאגים, מדאם מֶקגונַגל, בצורת האנימאגוס שלהם, מעניינים פחות את הסוהרסנים. כל האסירים נבדקים לפני הגעתם לאזקבאן; ואם הם אנימאגים, צורת האנימאגוס שלהם מושמדת. אבל לא חשבנו שמישהו שמוגן על ידי לחש הפטרונוס בעודו שותה את השיקוי ומבצע את המדיטציה עשוי להפוך לאנימאגוס לאחר הגעתו לאזקבאן —"

"למיטב הבנתי," אמר סוורוס, עוטה את מבט הבוז הרגיל שלו, "מדיטציית אנימאגוס דורשת זמן בלתי מבוטל."

"ובכן, מר סנייפ," נבח ת'יקנס, "הרשומות מעידות שבלטריקס בּלֶק הייתה אנימאגוס לפני שנשלחה לאזקבאן וצורתה הושמדה; אז אולי המדיטציה השנייה שלה לא ארכה זמן רב כמו הראשונה!"

"לא הייתי חושב ששום אסיר באזקבאן יהיה מסוגל לעשות דבר כזה..." אמר אלבוּס. "אבל בלטריקס בּלֶק הייתה מכשפה רבת עוצמה לפני כליאתה, ואם מכשפה כלשהי מסוגלת לעשות זאת, הרי זאת היא. האם ניתן לאבטח את אזקבאן כנגד שיטה כזו?"

"כן," אמר ראשו הבטוח של פאיוס ת'יקנס. "המומחה שלנו אומר שלא יעלה על הדעת שמדיטציית אנימאגוס תארך פחות משלוש שעות, בלי קשר לניסיון. כל הביקורים שהאסירים יורשו לקבל מעתה והלאה יוקצבו לשעתיים, והסוהרסנים ידווחו לנו אם קיים פטרונוס באזור התאים במשך זמן ארוך מכך."

אלבוּס לא נראה מרוצה למשמע הדבר, אבל הוא הנהן. "אני מבין. לא יהיו ניסיונות נוספים מסוג זה, כמובן, אבל אל תתעצלו בשמירה. וכשהדיווח הזה יגיע לאמיליה, אמור לה שיש לי מידע בשבילה."

ראשו של פאיוס ת'יקנס נעלם בלי מילה נוספת.

"לא יהיו ניסיונות נוספים...?" אמרה מינרווה.

"מכיוון, מינרווה יקירתי," אמר סוורוס בעצלתיים, כיוון שטרם העלים לגמרי את מבט הבוז הרגיל שלו, "לו אדון האופל היה מתכנן לשחרר מי ממשרתיו האחרים מאזקבאן, הוא לא היה משאיר את בקבוקון השיקוי כדי לגלות לנו כיצד זה נעשה." סוורוס קימט את מצחו. "אני מודה... גם עכשיו אני עדיין לא מבין מדוע הבקבוקון הושאר שם."

"זה נראה כמו הודעה כלשהי..." אמר אלבוּס באיטיות. "ואני לא מצליח להבין מה היא, כלל וכלל לא..." הוא תופף על שולחנו באצבעותיו.

למשך דקה ארוכה או שלוש, הקוסם הזקן בהה לעבר שום דבר, מקמט את מצחו; בעוד סוורוס ישב גם הוא בשקט.

ואז אלבוּס הניד בראשו בייאוש ואמר, "סוורוס, האם אתה מבין זאת?"

"לא," אמר המורה לשיקויים, ובחיוך סרקסטי, "וכנראה שמוטב לנו כך; יהיה מה שיהיה הדבר שהיינו אמורים להסיק מזה, החלק הזה בתכנית נכשל."

"אתם בטוחים כעת שזה באמת אתם־יודעים... זה באמת וולדמורט?" שאלה מינרווה. "לא יכול להיות שאוכל־מוות אחר חשב על הרעיון המתוחכם הזה?"

"וידע גם על טילים?" שאל סוורוס ביובש. "אני לא חושב שאוכלי־המוות אהבו לימודי מוּגלְגים. זה הוא."

"אכן, זה הוא," אמר אלבוּס. "כלא אזקבאן נותר בלתי חדיר במשך דורות, רק כדי ליפול בפני שיקוי אנימאגוס. זה חכם מדי ובלתי־אפשרי מדי, וזה סימן ההיכר של וולדמורט מאז ומעולם, עוד מהימים בהם היה ידוע בתור טום רידל. כל מי שהיה רוצה לזייף את סימן ההיכר שלו היה צריך להיות ערמומי כמו וולדמורט. ואין איש בעולם הזה שבטעות יעריך את תושייתי יתר על המידה, ויותיר לי הודעה שאיני מצליח להבין כלל."

"אלא אם הוא העריך אותך בדיוק," אמר סוורוס בקול חסר־נימה, "ובמקרה כזה זה בדיוק מה שהתכוון שתחשוב."

אלבוּס נאנח. "אכן. אבל אפילו אם שיטה בי באופן מושלם, אנחנו לפחות יכולים לסמוך על המסקנה שלא היה זה הארי פוטר."

זו הייתה אמורה להיות הקלה, אבל מינרווה הרגישה את הצמרמורת מתפשטת בגווה ובעורקיה, בריאותיה ובעצמותיה.

היא זכרה שיחות כאלה.

היא זכרה שיחות כאלה מלפני עשר שנים, מתקופה שבה הדם זרם בבריטניה בנהרות רחבים, שבה מכשפות וקוסמים שלימדה נטבחו במאותיהם, היא זכרה בתים בוערים וילדים צורחים והבזקים של אור ירוק —

"מה תאמר למדאם בונז?" היא לחשה.

אלבוּס נעמד מאחורי שולחנו וצעד למרכז החדר, ידו נחה קלות על מכשיריו, כאן מכשיר של אור, שם מכשיר של קול; הוא יישר את משקפיו ביד אחת, השתמש בשנייה כדי למרכז את זקנו הארוך והכסוף כנגד גלימותיו, ולבסוף הקוסם העתיק הסתובב והביט בהם.

"אומר לה את המעט שאני יודע על קסם אפל שנקרא הורקרוקס, שבאמצעותו ניתן לגזול מנשמה את המוות," אמר אלבוּס דמבלדור, בקול רך שמילא את החדר, "ואומר לה מה ניתן לעשות עם בשר המשרת."

"אומר לה שאני מקים מחדש את מסדר עוף־החול."

"אומר לה שוולדמורט חזר."

"ושמלחמת הקוסמים השנייה החלה."


כמה שעות לאחר מכן...

לשעון הענתיקה הישן שעל קיר משרדה של סגנית המנהל היו מחוגי זהב, וספרות כסף לציין את השעות; הוא תקתק ונע ללא צליל, משום שהוטל עליו לחש השקטה.

מחוג השעות הזהוב התקרב לספרת תשע הכסופה, מחוג הדקות הזהוב עשה כמוהו, שני המרכיבים השזורים של הזמן מתקרבים זה לזה, עוד מעט יהיו באותו המקום אך לעולם לא יתנגשו.

השעה הייתה 8:43 בערב, והלך והתקרב הזמן שבו מחולל־הזמן של הארי ייפתח בדרך היחידה שלא ניתן לשטות בה על ידי שום לחש שיעלה על הדעת, אלא אם הלחש הזה יכול לעקוף את חוקי הזמן עצמו. שום גוף או נפש, שום ידע או חומר, לא יכולים להימתח שבע שעות נוספות ביום אחד. היא תמציא הודעה על המקום, ותגיד להארי לקחת את ההודעה הזו שש שעות אחורה לפרופסור פליטיק בשעה 3 אחר הצהריים, והיא תשאל את פרופסור פליטיק האם קיבל את ההודעה בשעה הזו.

ופרופסור פליטיק יאמר לה שהוא אכן קיבל את ההודעה הזו בשעה 3 אחר הצהריים.

והיא תגיד לסוורוס ולאלבוּס שיאמינו קצת יותר בהארי בפעם הבאה.

פרופסור מֶקגונַגל הטילה את לחש הפטרונוס ואמרה לחתול הזוהר שלה, "לך למר פוטר ואמור לו כך: מר פוטר, סור בבקשה למשרדי ברגע שאתה שומע זאת, בלי לעשות דבר בדרך."



המשיכו לפרק 62 – ניסוי הכלא של סטנפורד, אחרון

Scroll Up