פרק 121

מישהו להגן עליו — סוורוס סנייפ

מצב רוח קודר פשט במשרדה של המנהלת. מינֶרְווָה חזרה לאחר שהשאירה את דראקוֹ ואת נרקיסה/ננסי בקדוש מנגו, שם נבדקה הגברת מאלְפוֹי כדי לראות אם עשור של חיים כמוגלגית גרם לנזק כלשהו לבריאותה; והארי ניגש שוב למשרדה של המנהלת ושם... הוא לא הצליח לחשוב על סדרי עדיפויות. היה כל־כך הרבה לעשות, כל־כך הרבה דברים, שאפילו המנהלת מֶקגונַגל לא ידעה עם מה להתחיל, ובוודאי שלא הארי. ברגע זה מינֶרְווָה כתבה שוב ושוב מילים על קלף ואחר־כך מחקה אותן בהינף יד, והארי עצם את עיניו כדי לחשוב בבהירות. האם יש דבר נוסף שצריך לקרות לפני כל דבר אחר...

ואז נשמעה נקישה על דלת האלון הגדולה שהייתה של דמבלדור, והמנהלת פתחה אותה במילה.

האיש שנכנס למשרדה של המנהלת נראה שחוק, הוא נפטר מכיסא הגלגלים שלו אך עדיין צלע. הוא לבש גלימות שחורות שהיו פשוטות, אך נקיות ולא מוכתמות. על כתפו השמאלית היה תלוי תיק גב, מעור אפור וקשיח עם רקמה כסופה שהכילה ארבע אבנים דמויות־פנינים ירוקות. זה נראה כמו תיק מכושף למדי, כזה שיכול להכיל תוכן של בית מוגלגים שלם.

מבט אחד בו והארי ידע.

המנהלת מֶקגונַגל קפאה מאחורי שולחנה החדש.

סֶוֶורוּס סנֵייפּ הטה את ראשו כלפיה.

"מה זה אמור להביע?" אמרה המנהלת, והיא נשמעה... מדוכאת, כאילו היא ידעה, כשראתה אותו, בדיוק כמו שהארי ידע.

"אני מתפטר מתפקידי כמורה לשיקויים של הוֹגווֹרטְס," אמר האיש בפשטות. "לא אשאר כדי למשוך את המשכורת האחרונה שלי. אם יש תלמידים שנפגעו ממני במיוחד, את יכולה להשתמש בכסף הזה לטובתם."

הוא יודע. המחשבה עלתה להארי והוא לא יכל להביע במילים מה בדיוק המורה לשיקויים ידע עכשיו; חוץ מזה שסֶוֶורוּס בבירור ידע את זה.

"סֶוֶורוּס..." התחילה המנהלת מֶקגונַגל לומר. קולה נשמע חלול. "פרופסור סֶוֶורוּס סנֵייפּ, אולי אינך יודע עד כמה זה קשה למצוא מורים לשיקויים שיכולים ללמד ילדי מוגלגים בבטחה, או מורים חדים מספיק כדי לקרוא את בית סְלִיתְ'רִין לסדר..."

האיש שוב הטה את ראשו. "אני חושב שזה לא צריך להיאמר לך, המנהלת, אבל אני ממליץ בצורה הכי חזקה שאני יכול שהראש הבא של בית סְלִיתְ'רִין לא ידמה לי כלל."

"סֶוֶורוּס, אתה רק עשית מה שאלבוס אמר לך! אתה יכול להישאר ולהתנהג אחרת!"

"המנהלת," אמר הארי. גם הוא נשמע חלול, והארי תהה על כך כי הוא לא הכיר את סֶוֶורוּס סנֵייפּ טוב כל־כך. "אם הוא רוצה ללכת, אני חושב שאת צריכה לתת לו."

דמבלדור השתמש בו. אולי לא בדיוק בצורה בה פרופסור קווירל חשב, אולי זו הייתה נבואה ולא חבלה מכוונת בסְלִיתְ'רִין, אבל דמבלדור עדיין השתמש בו. היו דברים שיכלו להיאמר לפני הרבה זמן לסֶוֶורוּס, בשביל לשחרר אותו. וזה ברור למה דמבלדור לא סיכן זאת, אבל עדיין, לא השתמשו בסֶוֶורוּס בצורה נחמדה. אפילו עיוורונו ואבלו היו בשימוש, הדרך בה הוא לא הבין את ההשלכות של מעשיו כמורה לשיקויים...

"נחמד לראות אותך פה, מר פוטר," אמר סֶוֶורוּס. "ישנו עניין פתוח בינינו."

הארי לא ידע מה לומר, אז הוא רק הנהנן.

נראה שלסֶוֶורוּס יש קושי מסוים לדבר, כשהוא נעמד לפניהם עם התיק האפור על כתפו. בסוף נראה שהוא מצא את המילים שבא לומר. "אימא שלך. לילי. היא הייתה —"

"אני יודע," אמר הארי, דרך המחנק בגרונו. "אתה לא צריך לומר את זה."

"לילי הייתה מכשפה מצוינת ומכובדת, מר פוטר, לא הייתי רוצה שתחשוב אחרת בגלל דברים שאמרתי לך."

"סֶוֶורוּס?" אמרה מינֶרְווָה מֶקגונַגל, שנראתה בשוק כאילו ננשכה על ידי נעליה שלה.

המורה לשיקויים לשעבר המשיך להביט בהארי. "יותר מדבר אחד עמד ביני לבין לילי, הבולט מביניהם היה הניסיונות הפוחזים שלי להתחנף לטהורי הדם של הבית שלי. אם גרמתי לזה להישמע כאילו שגיאה אחת בשׂדה בוצי היא שגמרה את הכל, אם העמדתי פנים שלא הייתה לה סיבה מלבד שטחיות גרידא שלא לאהוב אותי, אני מקווה שהספרים שלך סיפרו לך גם מדוע שוטים עשויים לומר דברים כאלה."

"הם סיפרו," אמר הארי. הוא הסתכל על התיק האפור שעל כתפו השמאלית של סֶוֶורוּס סנֵייפּ, כי לא היה יכול להביט בעיניו של המורה לשיקויים. "הם סיפרו."

"אולם," המשיך המורה לשיקויים לשעבר, "אני חושש שאין לי מה להוסיף על אבא שלך שעוד לא אמרתי לך."

"סֶוֶורוּס!"

נראה שהמורה לשיקויים לשעבר הסתכל רק על הארי. "האות האפל שעל ידי אינו מת, והנבואה לא התמלאה על־פי הסיפור ששחזרת אתמול בפני הקהל. איך השמדת את אדון האופל עד לזֵכר אחרון?"

הארי היסס. "מחקתי את רוב הזיכרונות שלו ו... וחתמתי אותו, אני חושב שככה קוסמים אומרים את זה. אפילו אם החותם ישבר, הוא עדיין לא יוכל לחזור לעצמו."

סֶוֶורוּס קימט את מצחו לרגע ואז משך בכתפיו. "אני מניח שזה קביל."

"פרופסור סנֵייפּ," אמר הארי, בגלל שגם זה היה עכשיו באחריותו, "מסדר עוף־החול חייב לך על השירותים שסיפקת. אני בעמדה מצוינת כדי להחזיר לך, הן מבחינה כספית והן מבחינת קסם. במקרה שאתה רוצה להתחיל את חייך החדשים בעושר או עם שיער טוב יותר או משהו כזה."

"דבר מוזר לומר לאדם כמוני," אמר המורה לשיקויים לשעבר באיטיות. "אני הלכתי לאדון האופל בכוונה למכור לו את הנבואה בתמורה לאהבתה של לילי, ולא משנה איזה קסם אפל זה ידרוש. קשה לומר שזה דבר שצריך לסלוח עליו בקלות. ואז, בשנים שאחרי כן בהן הייתי מורה לשיקויים... את זה חווית בעצמך. אתה חושב ששירותי למסדר עוף־החול כיפר על כל החטאים שלי?"

"אנשים אף פעם אינם מושלמים," אמר הארי, אם כי המילים נתקעו בגרונו. "הם תמיד עושים טעויות. לפחות אתה ניסית לכפר עליהן."

"אולי," אמר המורה לשיקויים לשעבר. "חובתי האחרונה הייתה להיכשל בשמירה על האבן, להפסיד. את זה עשיתי, ושרדתי, מה שלעולם לא ציפיתי שיקרה." סֶוֶורוּס נשען על הדלת שדרכה נכנס, מקל על רגלו השמאלית. "לא חשבתי לבקש מחילה, אבל אם כבר הצעת לי אותה בכזו חופשיות, אני אקבל אותה בתודה. מעתה והלאה אני אנסה לנקוט בדרכים פחות לא נחמדות, ואני חושב שהדרך הטובה ביותר לעשות זאת היא להתחיל מחדש."

דמעות נצצו על אפה ולחייה של מינֶרְווָה מֶקגונַגל, כשדיברה קולה היה חסר תקווה. "בוודאי תוכל להתחיל מחדש בתוך הוֹגווֹרטְס."

סֶוֶורוּס נענע בראשו. "יותר מדי תלמידים יזכרו אותי כמורה השיקויים המרושע. לא, מינֶרְווָה, אני אלך למקום חדש, אאמץ שֵׁם חדש ואמצא אהבה חדשה."

"סֶוֶורוּס סנֵייפּ," אמר הארי, בגלל שזו הייתה אחריותו לומר זאת, "האם זה כל מה שאתה רוצה?"

"הרוצח של לילי הובס," אמר האיש. "אני מרוצה."

המנהלת הנמיכה את ראשה. "היה שלום, סֶוֶורוּס," היא לחשה.

"יש לי עצה אחת אחרונה," הארי אמר. "אם תרצה בה."

"על מה מדובר?" אמר סֶוֶורוּס סנֵייפּ.

"הרהור על העבר יכול לגרום לדיכאון. יש לך את רשותי המלאה לא לחשוב על העבר שלך, לעולם. אתה לא צריך לחשוב שזו אחריותך כלפי לילי לשאת איתך את האשמה שלך, או משהו כזה. תחשוב רק על העתיד ועל אילו אנשים חדשים שתפגוש."

"אני אקח בחשבון את העצה החכמה שלך," אמר סֶוֶורוּס בשוויון נפש.

"כמו כן, נסה שמפו של חברה אחרת."

חיוך חמוץ עלה על פניו של סֶוֶורוּס, והארי חשב שאולי זה היה, בפעם הראשונה, החיוך האמיתי של האיש. "תמות, פוטר."

הארי צחק.

סֶוֶורוּס צחק.

מינֶרְווָה התייפחה.

בלי לומר דבר נוסף, האיש החופשי לקח קמצוץ מאבקת הפלו, זרה אותה לתוך האח שבמשרד, צעד לתוך הלהבה הירוקה ולחש משהו שאף אחד לא קלט; וזו הייתה הפעם האחרונה שמישהו שמע מסֶוֶורוּס סנֵייפּ.