הארי פוטר והשיטה הרציונלית – פרק 4 – תיאוריית השוק היעיל

גיולוי נאות: ג'יי קיי רולינג מסתכלת עליכם מן המקום בו היא מחכה, לנצח בריק בין העולמות.

הערת הסופר: כפי שאחרים העירו, הספרים המקוריים אינם עקביים בכוח הקנייה של מטבע האוניה. אני בוחר ערך עקבי ודבק בו. חמש פאונד סטרלינג לאוניה אחת לא מתיישב עם מחיר של 7 אוניות לשרביט כשיש ילדים שנאלצים להשתמש בשרביטים יד שנייה.


"השתלטות על העולם זה מונח כל כך מכוער, אני מעדיף לקרוא לזה אופטימיזציית העולם."


ערימות של אוניות מזהב. מצבורים של חרמשים מכסף. הרים של גוזים מארד.

הארי עמד שם ובהה עם פיו פתוח בפני הכספת המשפחתית. היו לו כל כך הרבה שאלות שהוא לא ידע מאיפה להתחיל.

תמונה: freefoto

תמונה: freefoto

פרופסור מקגונגל עמדה קרוב מחוץ לדלת הכספת והביטה בו, לכאורה נשענת בצורה נינוחה כנגד הקיר, אך בעיניה היה מבט דרוך. טוב, זה היה הגיוני. התייצבות למול ערימה ענקית של מטבעות זהב מהווה מבחן אופי טהור כל כך שכל העניין היה קלישאתי.

“המטבעות הללו מהמתכת הטהורה?" הארי אמר לבסוף.

"מה?" סינן הגובלין גריפהוק, אשר עמד על יד הדלת. "אתה מזלזל ביושר של בנק גרינגוטס, מר פוטר-אוונס-וורס?"

"לא," אמר הארי בהיסח הדעת, "בכלל לא, מצטער אם זה יצא לא טוב אדוני. פשוט אין לי מושג בכלל איך המערכת הפיננסית שלכם עובדת. אני שואל אם אוניות באופן כללי עשויות מזהב טהור."

"כמובן" אמר גריפהוק.

"האם כל אחד יכול להטביע אותם, או שהם מונפקים על ידי מונופול שגובה סניוראז' כחלק מהתהליך?"

"מה?" אמרה פרופסור מקגונגל.

על פניו של גריפהוק עלה חיוך שחשף את שיניו החדות. "רק טיפש ישים את מבטחו במטבע שלא בא מהגובלינים!"

“במילים אחרות," אמר הארי, "המטבעות לא אמורים להיות שווים יותר מהמתכת אשר מרכיבה אותם?"

גריפהוק בהה בהארי. פרופסור מקגונגל נראתה מבולבלת.

“אני מתכוון, נניח הגעתי לפה עם טון כסף, יתאפשר לי לעשות ממנו טון חרמשים?"

"עבור עמלה, מר פוטר-אוונס-וורס." הגובלין הביט בו בעיניים נוצצות. "עבור עמלה. תמהני, היכן תמצא טון כסף?"

“דיברתי בצורה היפותטית," אמר הארי. לרגע זה לפחות. "אז… כמה תגבה בעמלות כשבר מן המשקל הכולל?"

עיניו של גריפהוק היו דרוכות. "אני אצטרך לדבר עם ממוני…"

"תן לי ניחוש פרוע. לא אחייב את בנק גרינגוטס לעמוד בו."

"אחד חלקי עשרים מן המתכת יהוו תשלום די והותר עבור ההטבעה."

הארי הנד בראשו "תודה רבה לך, מר גריפהוק."

אז לא רק שכלכלת הקוסמים מנותקת לגמרי מכלכלת המוגלגים, אף אחד אפילו לא שמע על ארביטראז'. לכלכלת המוגלים הגדולה יותר יש שער חליפין תנודתי בין זהב לכסף, אז בכל פעם שהיחס בין כסף לזהב יסטה ביותר מ5% ממשקל של שבע עשרה חרמשים לאוניה, זהב או כסף צריך היה לדלוף מכלכלת המוגלים עד ששמירה על יחס ההמרה הייתה הופכת לבלתי אפשרית. להביא טון של כסף, להחליפו לחרמשים (ולשלם 5%), להחליף חרמשים לאוניות, לקחת את הזהב לעולם המוגלים, להחליף ביותר כסף ממה שהתחלנו איתו, וחוזר חלילה.

שער החליפין של זהב מוגלים לכסף לא היה בערך חמישים לאחד? הארי לא חשב שהוא שבע עשרה בכל מקרה. וזה נראה כאילו מטבעות הכסף היו אפילו קטנים יותר ממטבעות הזהב.

מצד שני, הארי עמד בבנק שפשוטו כמשמעו אכסן את הכסף שלכם בכספות מלאות זהב שנשמרות על ידי דרקונים, בו הייתם צריכים להיכנס ולהוציא מטבעות מהכספת בכל פעם שרציתם כסף. הפרטים הקטנים של יעול השוק על ידי ארביטראז' כנראה יאבדו עליהם. הארי התפתה להוציא הערות ציניות על הפרימיטיביות של המערכת הפיננסית שלהם…

אבל הדבר העצוב הוא, שהדרך שלהם ככל הנראה טובה יותר.

מצד שני, משקיע יחיד מקרן גידור עם מעט תושייה יוכל בוודאי לקנות את כל עולם הקוסמים תוך שבוע. הארי תייג את העניין בזכרונו למקרה שיגמר לו הכסף, או למקרה שיהיה לו שבוע פנוי.

בינתיים, ערמות הזהב הענקיות בכספת של משפחת פוטר אמורות להספיק לכל דרישותיו קצרות הטווח.

הארי נשען קדימה והחל להרים מטבעות זהב ביד אחת ולשמוט אותן ליד השנייה.

לאחר שהגיע לעשרים מטבעות, פרופסור מקגונגל השתעלה, "אני חושבת שזה יהיה יותר ממספיק בשביל לשלם על ציוד בית הספר שלך, מר פוטר"

"המממ?" אמר הארי, מחשבותיו נודדות. "חכי רגע, אני עושה חישוב פרמי."

"אתה עושה מה?" אמרה פרופסור מקגונגל ונשמעה מוטרדת במקצת.

"זה משהו מתמטי. נקרא על שם אנריקו פרמי. זו דרך לבצע חישובים גסים בראש בזמן קצר …"

עשרים אוניות  שוקלות עשירית הקילוגרם, אולי? וזהב היה, מה, עשר אלף פאונד בריטי לקילוגרם? אז אוניה שווה בערך חמישים פאונד… גבעות מטבעות הזהב נראו בערך בגובה שישים מטבעות ועשרים מטבעות לרוחב ולאורך הבסיס, לכל גבעה יש צורה של פירמידה בערך, אז היא תופסת כשליש הנפח של קובייה. שמונת אלפים אוניות לגבעה, בערך, והיו שם פחות או יותר חמש גבעות כאלו, אז ארבעים אלף אוניות או 2 מיליון פאונד סטרלינג.

לא רע. הארי חייך חיוך קודר ומלא סיפוק. חבל שהוא היה באמצע גילוי העולם החדש והמרגש של קסם ולא יכל להקדיש את הזמן לגילוי העולם החדש והמרגש של להיות עשיר, שלפי הערכת פרמי זריזה היה בערך פי מיליארד פחות מעניין.

בכל זאת, זאת הפעם האחרונה שאני מכסח דשא בשביל איזה פאונד עלוב.

הארי התרחק מגבעת הכסף הענקית.  "סליחה שאני שואל, פרופסור מקגונגל, אבל אני מבין שההורים שלי היו בשנות העשרים שלהם כשהם מתו. האם בעולם הקוסמים זהו סכום כסף שרגיל שיהיה לזוג צעיר בכספת?"  אם כך היה, כוס תה בטח עולה עשרת אלפים פאונד. כלל מספר אחד בכלכלה: אי אפשר לאכול כסף.

פרופסור מקגונגל נענעה בראשה. "אבא שלך היה היורש האחרון ממשפחה עתיקה, מר פוטר. זה גם אפשרי ש…" המכשפה היססה. "יכול להיות שחלק מהכסף הגיע מסכומים שהוצעו עבור ראשו של אתה-יודע-מי. לתשלום לכל מי שיהר…אה, לזה אשר יביס אותו. או שאולי סכומים אלו עדיין לא נאספו, אני לא בטוחה".

"מעניין…" הארי אמר באיטיות. "אז חלק מהכסף הזה באמת, בצורה מסויימת, שייך לי. כלומר, אני הרווחתי אותו, סוג של, יכול להיות. גם אם אני לא זוכר שזה קרה." האצבעות של הארי טיפפו על מכנס רגלו. "זה גורם לי להרגיש פחות אשם על בזבוז חלק זעיר מאוד ממנו! אל תיבהלי, פרופסור מקגונגל!"

"מר פוטר! אתה קטין, ולפיכך תורשה לעשות רק משיכות סבירות מ-"

"אני לגמרי בעד סבירות! אני לגמרי תומך באחריות פיננסית ושליטה בדחפים! אבל אני כן ראיתי מספר דברים בדרך לכאן שיהוו רכישות הגיוניות ובוגרות…"

הארי הישיר מבט אל פרופסור מקגונגל, מתמודד עמה בתחרות מבטים שקטה.

"כמו מה?" פרופסור מקגונגל אמרה לבסוף..

"מזוודות שנפחן הפנימי יותר גדול מגודלן החיצוני?"

הפנים של פרופסור מקגונגל קדרו. "אלו מאוד יקרים, מר פוטר!"

"כן, אבל-" הארי הפציר "אני בטוח שכשאני אהיה מבוגר אני ארצה מזוודה כזו. ואני יכול להרשות לעצמי אחת. מבחינה לוגית, הגיוני יותר לקנות אותה עכשיו ולא בשלב מאוחר יותר, וליהנות מהשימוש כבר מהיום. זה אותו הכסף בכל מקרה, נכון? אני מתכוון, אני ארצה אחת טובה, עם הרבה מקום בפנים, מספיק טובה כדי לא להזדקק לאחת אחרת אחר כך…" קולו של הארי גווע בטון מלא תקווה.

המבט של פרופסור מקגונגל לא השתנה. "ומה בכוונתך לשמור במזוודה כזו, מר פוטר-"

"ספרים."

"כמובן," נאנחה פרופסור מקגונגל .

"היית צריכה להגיד לי הרבה יותר מוקדם שחפץ קסום כזה קיים! ושאני יכול להרשות לעצמי אחד! עכשיו אבא שלי ואני נאלץ להקדיש את היומיים הבאים לחיפוש מטורף אחר ספרים ישנים בכל חנויות הספרים המשומשים, כדי שתהיה לי ספריה מדעית מכובדת איתי בהוגוורטס – ואולי גם אוסף מדע בדיוני קטן, אם אוכל להרכיב משהו מתקבל על הדעת מדוכני המבצעים. או אפילו יותר טוב, אני אמתיק את העסקה קצת בשבילך, טוב? רק תתני לי לקנות-"

"מר פוטר! אתה חושב שאתה יכול לשחד אותי?"

"מה? לא! לא ככה! אני מתכוון שהוגוורס יוכל לשמור חלק מהספרים שאביא, אם אתם חושבים שחלקם יכולים להיות תוספת טובה לספרייה. אני הולך לקנות אותם בזול, ואני רק רוצה שיישמרו קרוב אלי במקום זה או אחר. זה בסדר לשחד אנשים בספרים, נכון? זאת-"

“מסורת משפחתית."

"כן, בדיוק."

הגוף של פרופסור מקגונגל נכפף מעט, וכתפיה ירדו בתוך גלימתהּ השחורה. "אני לא יכולה להתכחש להגיון שבמילים שלך, הלוואי והייתי יכולה. אני ארשה לך למשוך מאה אוניות נוספות, מר פוטר" היא נאנחה שוב. "אני יודעת שאתחרט על כך, ואני עושה זאת בכל מקרה".

"זאת הגישה! והאם נרתיק מעור מוק עושה מה שאני חושב שהוא עושה?"

"הוא לא משתווה למזוודה," אמרה המכשפה בחוסר רצון בולט, "אבל… נרתיק עור מוק עם קסם איחזור וקסם התרחבות מוסתר יכול להחזיק מספר חפצים עד שיקראו לשוב על ידי זה שהפקיד אותם -"

"כן! אני בהחלט צריך גם אחד כזה! זה יהיה הסופר נרתיק חגורה האולטימטיבי של מגניבות! כמו החגורה של באטמן, רק עם קיבולת אינסופית! מי צריך בכלל אולר שוויצרי, אני אוכל לסחוב סט כלים שלם שם! או ספרים! שלושת הספרים החשובים ביותר שאני קורא יהיו עליי בכל רגע, ואוכל פשוט להוציא אחד בכל מקום! לעולם לא אצטרך לבזבז עוד רגע מחיי! מה את אומרת, פרופסור מקגונגל? כדי לקדם קריאת ספרים בידי ילדים, המטרה הטובה ביותר האפשרית."

"…אני מניחה שאתה יכול להוסיף עוד 10 אוניות."

גריפהוק הפנה להארי מבט של כבוד כן, אולי אפילו הערצה לשמה.

"וקצת כסף לבזבוזים, כמו שציינת קודם לכן. אני חושב שאני זוכר עוד דבר או שניים שאני ארצה לאחסן איתי בנרתיק."

אל תגזים, מר פוטר"

"אבל פרופסור מקגונגל , למה לקלקל יום מוצלח כלכך? לבטח זהו יום שמח, בו אני מגלה את כל הדברים הקסומים בפעם הראשונה! למה לשחק את תפקיד המבוגר הרגזני, כשבמקום תוכלי לחייך ולהזכר בילדותך התמימה, לראות את ההנאה על הפנים הצעירות שלי בעודי קונה כמה צעצועים עם חלקיק לא משמעותי מהעושר שהרווחתי על ידי הבסת הקוסם הנורא ביותר שבריטניה ידעה מימיהּ, לא שאני מאשים אותך בכפיות טובה או משהו, אבל עדיין, מה הם כמה צעצועים בהשוואה לזה?"

אתה," נהמה פרופסור מקגונגל. על פניה היה מבט כה נורא ומעורר פחד שהארי השתנק וצעד לאחור, הפיל ערימת מטבעות זהב ברעש צלצול אדיר, ונפל אחורנית אל תוך ערימת כסף. גריפהוק נאנח וכיסה את פניו בידו. "אני אעשה שירות גדול לבריטניה הקסומה, מר פוטר, אם אנעל אותך בכספת הזו ואשאיר אותך פה."

הם עזבו ללא קשיים נוספים.


תודה לרומן סמירנוב, שירה ליניק, דניאל דיויס, ושחר אלוני שהשתתפו בתרגום. שימו לב שכולם תרגמו חזקה-של-שתיים פרקים! לבטח זהו יום שמח. ערכו ושפרו את הפרק בעצמכם כאן

המשיכו לפרק 5: טעות הייחוס הבסיסית

הצטרפו לקבוצת הפייסבוק שלנו