הארי פוטר והשיטה הרציונלית – פרק 16 – לחשוב מחוץ לקופסא

התחילו מפרק 1: יום בעל הסתברות נמוכה במיוחד אם עוד לא קראתם אותו


ברגע שנכנס לכיתת ההתגוננות ביום רביעי, הארי ידע שהמקצוע הזה הולך להיות שונה.

בתור התחלה, זו הייתה הכיתה הגדולה ביותר שראה עד כה בהוגוורטס, והיא הזכירה לו כיתה באוניברסיטה גדולה, עם שורות עולות של שולחנות שפנו אל במה עצומה ושטוחה משיש לבן. הכיתה מוקמה גבוה בטירה – בקומה החמישית – והארי ידע שזה יהיה כל ההסבר שיקבל על איפה בדיוק חדר כזה אמור להיכנס שם. הארי התחיל להבין שלהוגוורטס לא הייתה גאומטריה, אוקלידית או אחרת; היו בה חיבורים, לא כיוונים.

שלא כמו אולם הרצאות באוניברסיטה, הכיתה לא הכילה שורות של כיסאות מתקפלים; את מקומם תפסו שולחנות כתיבה וכיסאות עץ רגילים למדי, שסודרו בחצי גורן בכל מפלס. אלא שעל כל שולחן ניצב חפץ שטוח, לבן, מלבני ומסתורי.

במרכז המשטח העצום, על במה מוגבהת קטנה משיש כהה יותר, עמד שולחן מורה בודד. קווירל היה סרוח על הכיסא מאחוריו, ראשו שמוט לאחור, מרייר קלות על גלימותיו.

עכשיו, מה זה מזכיר לי…?

הארי הגיע לשיעור כה מוקדם עד שאף תלמיד אחר עוד לא היה נוכח. (השפה האנגלית לקתה בחסר כשזה נגע לתיאור מסע בזמן; בפרט, אנגלית חסרה מילים שיוכלו לבטא עד כמה הוא נוח.) לא נראה כאילו קווירל… מתפקד… כרגע, ולהארי לא התחשק במיוחד להתקרב לקווירל בכל מקרה.

הארי בחר שולחן, טיפס עד אליו, התיישב, והוציא את ספר הלימוד בהתגוננות. הוא כבר קרא בערך שבע שמיניות ממנו – הוא תכנן לסיים את הספר לפני השיעור הזה, למעשה, אבל הוא לא עמד בלוח הזמנים וכבר השתמש במחולל הזמן פעמיים היום.

בתוך זמן קצר נשמעו קולות כשהכיתה החלה להתמלא. הארי התעלם מהם.

"פוטר? מה אתה עושה כאן?"

הקול הזה לא היה שייך לכאן. הארי הרים את מבטו. "דראקו? מה אתה עושה ב… אלוהים אדירים יש לך משרתים."

אחד מהילדים שעמדו מאחורי דראקו נראה כאילו יש לו די הרבה שרירים בשביל ילד בן אחת עשרה, והשני עמד בעמידה שנראתה יציבה להחשיד.

הילד הבלונדיני חייך בזחיחות והחווה מאחוריו. "פוטר, הרשה לי להציג בפניך את מר קראב," היד שלו עברה ממר שרירים למר יציבות, "מר גויל. וינסנט, גרגורי, זה הארי פוטר."

מר גויל היטה את ראשו ונתן בהארי מבט שאמור היה להיות משמעותי, אבל יצא פשוט פוזל. מר קראב אמר "נחמד לפגושת'ך" בקול שנשמע כאילו ניסה לעבות אותו ככל הניתן.

הבעה של חוסר שביעות רצון חלפה על פניו של דראקו, אבל הוחלפה במהירות בחיוך של עליונות.

"יש לך משרתים!" חזר הארי. "איפה אני מקבל משרתים?"

הגיחוך של דראקו התרחב. "חוששני, פוטר, שהצעד הראשון הוא להתמיין לסלית'רין -"

"מה? זה לא הוגן!" 

תמונה: dinosaurusgede

תמונה: dinosaurusgede

"- ואז שלמשפחות שלכם יהיה סידור בנושא לפני שנולדת."

הארי הביט במר קראב ומר גויל. שניהם נראו כאילו הם מנסים מאוד לשדר איום. כלומר, הם נשענו קדימה, כיווצו את כתפיהם, האריכו את צוואריהם ובהו בו.

"אמ… רגע אחד," אמר הארי. "זה אורגן לפני שנים?"

"בדיוק, פוטר. חוששני שאין לך מזל."

מר גויל הוציא קיסם והחל לנקות את שיניו, ממשיך לשדר איום תוך כדי.

"ובנוסף," אמר הארי "לוציוס התעקש שלא תגדל עם שומרי הראש שלך, ושתפגוש אותם רק ביום הראשון של הלימודים."

זה מחק את החיוך מפניו של דראקו. "כן, פוטר, כולנו יודעים שאתה מבריק, כל בית הספר כבר שמע, אתה יכול להפסיק להשוויץ -"

"אז נאמר להם כל חייהם שהם הולכים להיות המשרתים שלך והם בילו שנים בלדמיין איך משרתים אמורים להתנהג -"

דראקו התכווץ.

"- ומה שגרוע יותר, הם כן מכירים אחד את השני והם התאמנו -"

"הבוס אמר'ך לסתום," נהם מר קראב. מר גויל נשך את הקיסם, החזיק אותו בין שיניו, ופקק את פרקי אחת מידיו באמצעות השניה.

"אמרתי לכם לא לעשות את זה בפני הארי פוטר!"

השניים נראו מעט מבוישים ומר גויל החזיר בזריזות את הקיסם לכיס גלימותיו.

אבל ברגע שדראקו פנה מהם לעבר הארי, הם חזרו לשדר.

"אני מתנצל," אמר דראקו בנוקשות, "על כל עלבון שהמטומטמים הללו גרמו לך."

הארי נתן בקראב ובגויל מבט מלא משמעות. "נראה לי שאתה מחמיר מדי איתם, דראקו. אני חושב שהם מתנהגים בדיוק איך שהייתי רוצה שהמשרתים שלי יתנהגו. כלומר, אם היו לי משרתים."

הלסת של דראקו נשמטה.

"היי, גרגורי, לא נראה'ך שהוא מנסה לפתות 'תנו לעזוב ת'בוס, אה?"

"אני בטוח שמר פוטר לא יהיה עד כדי כך שוטה."

"הו, לא הייתי חולם על זה," אמר הארי חלקות. "זה רק משהו שכדאי לכם לזכור אם נראה שהמעסיק הנוכחי שלכם לא מעריך אתכם. חוץ מזה, זה לא מזיק שיהיו לכם הצעות נוספות בזמן שאתם מנהלים משא ומתן על תנאי ההעסקה שלכם, נכון?"

"מה הוא עושה ברייבנקלו?"

"אין לי מושג, מר קראב."

"סתמו שניכם," אמר דראקו דרך שיניים חשוקות. "וזו פקודה." במאמץ ניכר, הוא העביר את תשומת לבו להארי שוב. "בכל מקרה, מה אתה עושה בשיעור ההתגוננות של סלית'רין?"

הארי הזעיף פנים. "רגע אחד." ידו נכנסה לנרתיק. "מערכת שעות." הוא הסתכל על הקלף. "התגוננות, 2:30 בצהריים, והשעה עכשיו…" הארי הביט בשעון המכני שלו, שהראה 11:23. "2:23, אלא אם אני מתבלבל בשעה. אני טועה?" אם הוא טעה, טוב, הארי ידע בדיוק איך להגיע לשיעור שהוא אמור להיות בו. אלוהים, כמה שהוא אהב את מחולל הזמן שלו, ויום אחד, כשיהיה מבוגר מספיק, הוא יתחתן איתו.

"לא, זה נשמע נכון," אמר דראקו, נראה מבולבל. מבטו פנה להסתכל על שאר האודיטוריום, שהחל להתמלא בגלימות עם שוליים ירוקים ו…

"גריפינבוקים!" ירק דראקו. "מה הם עושים פה?"

"המ," אמר הארי. "פרופסור קווירל באמת אמר… אני לא זוכר את המילים המדויקות… שהוא יתעלם מחלק ממוסכמות ההוראה בהוגוורטס. אולי הוא פשוט שילב את כל השיעורים שלו."

"המ," אמר דראקו. "אתה הרייבקלו הראשון כאן."

"יפ. הגעתי מוקדם."

"אז למה אתה בשורה האחרונה, אם כך?"

הארי מצמץ. "לא'דע, זה נראה כמו מקום טוב לשבת בו?"

דראקו השמיע קול בוז. "לא היית יכול לשבת רחוק יותר מהמורה לו ניסית." הילד הבלונדיני רכן קרוב יותר להארי. "בכל מקרה, זה נכון מה שאמרת לדריק ולחבורה שלו?"

"מי זה דריק?"

"זרקת עליו פאי…"

"שניים, למעשה. מה אמרתי לו לכאורה?"

"שהוא לא עושה שום דבר ערמומי או שאפתני ושהוא חרפה לשמו של סלזאר סלית'רין." דראקו הביט בהארי בתשומת לב.

"זה… נשמע בערך נכון," אמר הארי. "אני חושב שזה היה יותר כמו, 'זה חלק מתוך תוכנית מתוחכמת ביותר שתשיג לכם יתרון עתידי, או שזה חרפה חסרת מטרה לשמו של סלזאר סלית'רין כמו שזה נראה' או משהו בסגנון. אני לא זוכר את המילים המדויקות."

"אתה מבלבל את כולם, אתה יודע," אמר הילד הבלונדיני.

"הא?" אמר הארי בבלבול כנה.

"וורינגטון אומר שלבלות זמן רב מתחת למצנפת המיון זה אחד מסימני האזהרה של קוסם אפל רציני. כולם דיברו על זה, ותהו האם הם צריכים להתחיל ללקק לך ליתר ביטחון. ואז הלכת והגנת על חבורה של הפלפאפים, בשם מרלין. ואז אמרת לדריק שהוא חרפה לזכרו של סלזאר סלית'רין! מה כולם אמורים לחשוב?"

"שמצנפת המיון החליטה לשים אותי בבית 'סלית'רין! סתם צחקתי! רייבנקלו!' ואני מתנהג בהתאם."

מר קראב ומר גויל ציחקקו, מה שגרם למר גויל לכסות מהר את פיו בכף ידו.

"כדאי שנלך לשבת במקומות שלנו," אמר דראקו. הוא היסס, התיישר מעט, דיבר קצת יותר ברשמיות. "אבל ברצוני להמשיך את השיחה האחרונה שלנו ואני מקבל את התנאים שלך."

הארי הנהן. "יפריע לך מאד אם נמתין עד שבת אחר הצהריים? אני בסוג של תחרות כרגע."

"תחרות?"

"לראות אם אני יכול לקרוא את כל ספרי הלימוד שלי מהר כמו הרמיוני גריינג'ר."

"גריינג'ר," הדהד דראקו. עיניו הצטמצמו. "הבוצדמית שחושבת שהיא מרלין? אם אתה מנסה להראות לה מה זה אז כל בית סלית'רין מאחל לך הצלחה רבה, פוטר, ולא אטריד אותך עד שבת." דראקו הרכין ראשו בנימוס, ועזב, משרתיו בעקבותיו.

או, הולך להיות ממש כיף ללהטט בזה, אני כבר יכול לראות.

הכיתה התמלאה במהירות בגלימות בכל ארבעת הצבעים: ירוק, אדום, צהוב וכחול. נראה כאילו דראקו ושני חבריו היו בעיצומו של ניסיון לנכס לעצמם שלושה מקומות צמודים בשורה הראשונה – שהיו כבר תפוסים, כמובן. מר קראב ומר גויל שידרו במרץ, אבל לא נראה שהיתה לכך השפעה רבה.

הארי רכן מעל ספר הלימוד בהתגוננות והמשיך לקרוא.


בשעה 2:35 בצהריים, כשרוב הכיסאות כבר היו תפוסים ונראה כאילו אנשים הפסיקו להגיע, פרופסור קווירל התעוות לפתע בכיסאו והתיישר, ופניו הופיעו על כל המלבנים השטוחים והלבנים שהיו מונחים על שולחנות התלמידים.

הארי הופתע, גם מההופעה הפתאומית של פניו של פרופסור קווירל וגם מהדמיון לטלוויזיה מוגלגית. היה בזה משהו נוסטלגי ועצוב, זה נראה כל כך כמו משהו מהבית ועם זאת, לא באמת היה כזה…

"אחר צהריים טובים, שוליותיי הצעירים," אמר פרופסור קווירל. נדמה כאילו קולו בוקע מהמסך שעל השולחן ופונה ישירות להארי. "ברוכים הבאים לשיעור הראשון שלכם בקסם קרבי, כמו שהיו קוראים לו המייסדים של הוגוורטס; או, כפי שהוא נקרא בשלהי המאה העשרים, התגוננות מפני כוחות האופל."

מידת מה של המולה נואשת החלה, כשהתלמידים המופתעים חיפשו גליונות קלף או מחברות.

"לא," אמר פרופסור קווירל. "אל תטרחו לכתוב איך מקצוע זה נקרא בעבר. אף שאלה חסרת תוחלת שכזו לא תשפיע על הציון שלכם באף אחד מהשיעורים שלי. אני מבטיח זאת."

תלמידים רבים התיישרו במקומם כששמעו זאת, ונראו המומים למדי.

פרופסור קווירל חייך חיוך דק. "אלו מכם שבזבזו את זמנם בקריאת ספר הלימוד שלכם לשנה הראשונה-"

מישהו השמיע קול השתנקות. הארי תהה אם הייתה זאת הרמיוני.

"- קיבלו אולי את הרושם שאף על פי שהנושא הזה נקרא התגוננות מפני כוחות האופל, הוא עוסק למעשה בהתגוננות מפני פרפרי בלהות, שגורמים לסיוטים קלים, או חשופיות חומצה, שיכולות לאכל את דרכן דרך קורת עץ בעובי חמישה סנטימטרים אם ינתן להן יום שלם."

פרופסור קווירל דחף את כיסאו לאחור וקם. המסך על שולחנו של הארי עקב אחרי כל תנועה שלו. פרופסור קווירל צעד לעבר קידמת הכיתה והרעים בקולו:

"הזנבקרן ההונגרי גבוה יותר מתריסר גברים! הוא נושף אש כה מהר ובמדויק שהוא יכול להמס סניץ' במעופו! קללה הורגת אחת תסיים את חייו!"

אנקות נשמעו מכיוון התלמידים.

"טרול ההרים מסוכן יותר מהזנבקרן ההונגרי! הוא חזק מספיק כדי לנגוס פלדה! עורו עמיד בפני קללות משתקות ולחשים חותכים! חוש הריח שלו כה חד שהוא יכול לגלות האם הטרף שלו הוא חלק מלהקה, או לבד ופגיע! והמפחיד מכל, הטרול ייחודי מבין היצורים הקסומים בכך שהוא מתחזק שינוי-צורה מתמשך על עצמו – הוא מותמר באופן קבוע אל גופו שלו. אם תצליחו איכשהו לתלוש את הזרוע שלו, הוא יצמיח חדשה בתוך שניות! אש וחומצה ייצרו רקמה צלקתית שיכולה לבלבל באופן זמני את כוחות ההתחדשות של הטרול – למשך שעה או שעתיים! הם חכמים מספיק כדי להשתמש באלות ככלים! טרול ההרים הוא מכונת ההרג השלישית בשלמותה בטבע! קללה הורגת אחת תסיים את חייו."

התלמידים נראו המומים למדי.

פרופסור קווירל חייך חיוך קודר. "התירוץ העלוב לספר הלימוד שלכם לשנה השלישית בהתגוננות יציע שתחשפו את טרול ההרים לאור שמש, שיקפיא אותו במקומו. זהו, שוליות צעירים שלי, סוג הידע חסר התועלת שלעולם לא תמצאו בשיעורים שלי. אתם לא נתקלים בטרולי הרים לאור יום! הרעיון לפיו אתם צריכים להשתמש באור שמש כדי לעצור אותם הוא התוצאה של כותבי ספרי לימוד כסילים, שמנסים להפגין את השליטה שלהם בזוטות על חשבון מעשיוּת. רק משום שקיימת דרך עלומה בצורה מגוחכת להתמודד עם טרולי הרים אין משמעו שעליכם באמת לנסות להשתמש בה! הקללה ההורגת אינה ניתנת לחסימה, אינה ניתנת לעצירה, ועובדת בכל פעם על כל דבר בעל מוח. אם, כקוסמים בוגרים, תמצאו שאינכם מסוגלים להשתמש בקללה ההורגת, אתם יכולים פשוט להתעתק משם! כמו גם אם אתם ניצבים מול מכונת ההרג השנייה בשלמותה, הסוהרסן. אתם פשוט מתעתקים!"

"אלא אם, כמובן," אמר פרופסור קווירל, קולו נמוך וקשה יותר, "אתם נמצאים תחת השפעתה של קללה נגד התעתקות. לא, יש בדיוק מפלצת אחת שיכולה לאיים עליכם ברגע שתגיעו למלוא כוחכם. המפלצת המסוכנת ביותר בעולם כולו, איום כה גדול עד ששום דבר אחר לא משתווה לו. הקוסם האפל. הוא הדבר היחיד שעדיין יהיה מסוגל לאיים עליכם."

שפתיו של פרופסור קווירל היו מקובעות בקו דק. "בלית ברירה, אלמד אתכם מספיק פריטי טריוויה כדי לקבל ציון עובר בַּחלק מבחינות השנה הראשונה שלכם שמחוייב על ידי משרד הקסמים. מכיוון שלציון המדויק שתקבלו בחלק זה לא תהיה כל השפעה על חייכם בעתיד, כל מי שרוצה ציון הגבוה מעובר מוזמן לבזבז את זמנו שלו בשינון התירוץ העלוב שלנו לספר לימוד. שמו של השיעור הזה אינו "התגוננות מפני מזיקים זניחים". כאן תלמדו להגן על עצמכם מפני כוחות האופל. משמעות הדבר, ואני רוצה להיות ברור פה, היא להגן על עצמכם מפני קוסמים אפלים – אנשים עם שרביטים שמעוניינים לפגוע בכם, וכנראה יצליחו בכך, אלא אם תפגעו בהם ראשונים! אין הגנה בלי התקפה! אין הגנה בלי לוחמה! הפוליטיקאים השמנים שהכתיבו את תכנית הלימוד שלכם, עם השכר המופרך שלהם ושומרי הראש ההילאים שלהם, החליטו שהמציאות הזו אכזרית מדי לילדים בני אחת עשרה. לתהום עם השוטים הללו! באתם ללמוד את הנושא שנלמד כאן, בהוגוורטס, במשך שמונה מאות שנה! ברוכים הבאים לשנתכם הראשונה בקסם קרבי!"

הארי התחיל למחוא כפיים. הוא לא הצליח לשלוט בעצמו, זה היה מעורר השראה מדי.

ברגע שהארי החל למחוא כפיים היו כמה תגובות מפוזרות מגריפינדור, ועוד מסלית'רין, אבל נראה שמרבית התלמידים היו המומים מכדי להגיב.

פרופסור קווירל החווה בידו בחדות, ומחיאות הכפיים פסקו מיד. "תודה רבה לכם," אמר פרופסור קווירל. "ועכשיו לעניינים טכניים. איחדתי את כל כיתות הקסם הקרבי של השנה הראשונה, מה שיאפשר לי לתת לכם פי שניים זמן הרצאה ממקצועות כפולים-"

נשמעו שאיפות אימה.

"- עומס שעליו אפצה בכך שלא אתן שום שיעורי בית."

שאיפות האימה נקטעו בפתאומיות.

"כן, שמעתם אותי כהלכה. אני אלמד אתכם להילחם, לא לכתוב שלושים סנטימטרים על לחימה עד יום שני."

הארי רצה נואשות לשבת ליד הרמיוני כדי שיוכל לראות את המבט על הפרצוף שלה עכשיו, אבל מצד שני הוא היה די בטוח שהוא דמיין אותו במדויק.

כמו כן, הארי היה מאוהב. זו תהיה חתונה משולשת: הוא, מחולל הזמן, ופרופסור קווירל.

"לאלה מכם שיבחרו בכך, אירגנתי כמה פעילויות לאחר שעות הלימודים שאני חושב שתמצאו גם מעניינות למדי וגם חינוכיות. אתם רוצים להפגין את היכולות שלכם במקום לצפות בארבעה עשר אנשים אחרים משחקים קווידיץ'? יותר משבעה אנשים יכולים להילחם בצבא."

טו-או-ב.

"פעילויות אלו, ואחרות, יזכו אתכם גם בנקודות קווירל. מהן נקודות קווירל, אתם שואלים? שיטת נקודות הבית לא מתאימה לצרכיי, כיוון שהיא הופכת את נקודות הבית לנדירות מדי. אני מעדיף לתת משוב לתלמידיי בתדירות גבוהה יותר. ובמקרים הנדירים בהם אתן לכם מבחן כתוב, הוא ינקד את עצמו בעודכם פותרים אותו, ואם תטעו ביותר מדי שאלות, המבחן שלכם יראה לכם את השמות של התלמידים שענו נכונה, והתלמידים הללו יוכלו להרוויח נקודות קווירל בכך שיעזרו לכם."

…וואו. למה המורים האחרים לא השתמשו בשיטה כזו?

"מה הטעם בנקודות קווירל, אתם תוהים? בתור התחלה, עשר נקודות קווירל יהיו שוות נקודת בית אחת. אבל הן יכולות לזכות אתכם גם בהטבות אחרות. רוצים לעשות את המבחן שלכם בזמן לא שגרתי? יש שיעור מסויים שהייתם רוצים להיעדר ממנו? אתם תלמדו שאני יכול להיות גמיש עד מאוד עם תלמידים שצברו מספיק נקודות קווירל. נקודות קווירל יכתיבו את זהות הגנרלים של הצבאות. ולחג המולד – קצת לפני חופשת חג המולד – אני אעניק למישהו משאלה. כל הישג שקשור לבית הספר שנח בתחום הכוח, ההשפעה, או מעל הכל, התושייה שלי. כן, הייתי בסלית'רין ואני מציע לתכנן מזימה מתוחכמת למענכם, אם זה מה שנדרש כדי לממש את רצונכם. המשאלה תוענק למי שהרוויח את מירב נקודות הקווירל בכל שבע השנים."

זה יהיה הארי.

"עכשיו השאירו את הספרים והחפצים שלכם ליד השולחנות – לא יקרה להם כלום, המסכים ישגיחו עליהם בשבילכם – ורדו אל הבמה הזו. הגיע הזמן לשחק משחק שנקרא מי התלמיד הכי מסוכן בכיתה."


הארי סובב את שרביטו ביד ימין ואמר "מַא-הַא-סוּ!"

נשמע עוד צליל "בינג" גבוה מהכדור הכחול המרחף שפרופסור קווירל הקצה להארי כמטרה. המשמעות של הצליל המסוים הזה הייתה פגיעה מושלמת, שאותה הארי השיג בתשעה מתוך עשרת הניסיונות האחרונים.

פרופסור קווירל מצא איכשהו לחש שהיה גם קל להחריד לביטוי, גם דרש תנועת שרביט פשוטה בצורה מגוחכת, וגם נטה לפגוע במה שהסתכלת עליו ברגע זה. פרופסור קווירל הכריז בבוז שקסם קרבי אמיתי היה קשה בהרבה. שהקללה הייתה חסרת תועלת לחלוטין בקרב אמיתי. שהיא היתה פרץ קסם מסודר בקושי, שהתוכן האמיתי שלו היה הכיוון, ושגרם, כשפגע, כאב קצר השקול לאגרוף חזק לאף. שהמטרה היחידה של המבחן הזה הייתה לראות מי לומד מהר, מכיוון שפרופסור קווירל היה בטוח שאף אחד לא נתקל קודם בקללה זו או בכל קללה דומה.

להארי לא היה אכפת מכל זה.

"מַא-הַא-סוּ!"

קליע אנרגיה אדום נורה משרביטו ופגע והכדור הכחול השמיע פעם נוספת את הבינג שאמר שהלחש באמת עבד לו.

הארי הרגיש כמו קוסם אמיתי לראשונה מאז שהגיע להוגוורטס. הוא רצה שהמטרה תתחמק כמו הכדורים הקטנים שבן קנובי השתמש בהם כדי לאמן את לוק, אבל מסיבה מסוימת פרופסור קווירל העמיד את כל התלמידים והמטרות בשורות מסודרות שהבטיחו שהם לא יירו אחד על השני.

לכן הארי הוריד את שרביטו, דילג ימינה, הרים אותו במהירות וסובב אותו וצעק "מַא-הַא-סוּ!"

נשמע "דונג" נמוך יותר שאמר שהוא כמעט הצליח.

הארי החזיר את שרביטו לכיסו, דילג בחזרה שמאלה, שלף וירה קליע אנרגיה אדום נוסף.

הצליל הגבוה שהופק כתוצאה מכך היה בקלות אחד מהקולות המספקים ביותר ששמע בחייו. הארי רצה לצעוק בניצחון במלוא ריאותיו. אני יכול לעשות קסמים! גורו מפני, חוקי הפיזיקה, אני מגיע כדי לחלל אתכם!

"מַא-הַא-סוּ!" קולו של הארי היה חזק, אבל בקושי הורגש מעל הקריאות הדומות של שאר הכיתה.

"מספיק," אמר קולו המוגבר של פרופסור קווירל. (הוא לא נשמע חזק. הוא נשמע כאילו היה בעוצמה הרגילה, והגיע ממש מאחוריך, לא משנה היכן עמדת יחסית לפרופסור קווירל). "אני רואה שכולכם הצלחתם לפחות פעם אחת עכשיו." כדורי-המטרה הפכו אדומים והחלו לצוף לעבר התקרה.

פרופסור קווירל עמד על הבימה המוגבהת במרכז המשטח, נשען קלות ביד אחת על שולחן המורה שלו.

"אמרתי לכם," אמר פרופסור קווירל, "שאנחנו נשחק משחק שנקרא מי התלמיד הכי מסוכן בכיתה. יש תלמידה אחת בכיתה הזו שלמדה את קללת המכה הקלה השומרית מהר יותר מכל תלמיד אחר -"

הו בלה בלה בלה.

"- והמשיכה ועזרה לשבעה תלמידים אחרים. על כך היא הרוויחה את שבע נקודות הקווירל הראשונות לשנה שלכם. גשי הלום, הרמיוני גריינג'ר. הגיע הזמן לשלב הבא של המשחק."

הרמיוני גריינג'ר החלה להתקדם אל הבמה, פניה עוטות תערובת של ניצחון וחשש. הרייבנקלואים צפו בה בגאווה, הסלית'רינים במבטי זעם, והארי בתסכול. להארי הלך טוב הפעם. הוא אפילו היה בחצי העליון של הכיתה, ככל הנראה, עכשיו כשכולם ניסו ללמוד לחש בלתי-מוכר להם והארי קרא את כל תורת הקסם של אדלברט רוח. והרמיוני עדיין עקפה אותו.

אי שם באחורי מחשבתו שכן החשש שהרמיוני פשוט הייתה חכמה ממנו.

אבל לעת עתה הארי עמד לתלות את תקוותיו בכך ש-(א) הרמיוני קראה הרבה יותר מאשר את ספרי הלימוד הרגילים ו-(ב) אדלברט רוח היה פוץ נטול השראה שכתב את תיאורית הקסם כדי לרצות חבר מנהלים שלא העריך במיוחד בני אחת עשרה.

הרמיוני הגיעה לבמה המרכזית ועלתה עליה.

"הרמיוני גריינג'ר למדה בשתי דקות לחש לא מוכר, כמעט דקה שלמה פחות מהבא בתור אחריה." פרופסור קווירל הסתובב לאיטו כדי להביט בכל התלמידים שצפו בהם. "האם האינטליגנציה של העלמה גריינג'ר הופכת אותה לתלמידה הכי מסוכנת בכיתה? ובכן? מה אתם חושבים?"

לא נראה כאילו מישהו חושב משהו ברגע זה. אפילו הארי לא היה בטוח מה לומר.

"הבה ונגלה," אמר פרופסור קווירל. הוא פנה שוב להרמיוני, והחווה לעבר שאר הכיתה. "בחרי איזה תלמיד שתרצי והטילי עליו את קללת המכה הקלה."

הרמיוני קפאה במקומה.

"קדימה," אמר פרופסור קווירל חלקות. "הטלת את הלחש הזה בשלמות מעל חמישים פעם. הוא לא גורם לנזק מתמשך ואפילו אינו כואב במיוחד. התחושה כואבת בערך כמו אגרוף חזק ונמשכת רק מספר שניות." קולו של פרופסור קווירל נעשה נוקשה יותר. "זוהי הוראה ישירה מהמורה שלך, העלמה גריינג'ר. בחרי מטרה והטילי את קללת המכה הקלה."

פניה של הרמיוני התעוותו באימה ושרביטה רעד בידה. ידיו של הארי נקפצו על שרביטו בחוזקה גם הן, בהזדהות. על אף שהבין מה פרופסור קווירל מנסה לעשות. על אף שהבין את הנקודה שפרופסור קווירל מנסה להעביר.

"אם לא תרימי את שרביטך ותירי, העלמה גריינג'ר, תאבדי נקודת קווירל."

הארי בהה בהרמיוני, מנסה למשוך את תשומת ליבה בכח מחשבתו. הוא טפח קלות על חזהו ביד ימין. בחרי בי, אני לא מפחד…

שרביטה של הרמיוני התעוות בידה; ואז פניה נרגעו, והיא הנמיכה את שרביטה.

"לא," אמרה הרמיוני גריינג'ר.

קולה היה רגוע, ואף שלא היה חזק, כולם שמעו אותו בדממה שהשתררה.

"אם כך, עליי להוריד לך נקודה אחת," אמר פרופסור קווירל. "זהו מבחן, ונכשלת בו."

הידיעה הזו פגעה בה, יכל הארי לראות. אך היא שמרה על כתפיים זקופות.

קולו של פרופסור קווירל היה מלא הזדהות ונראה כממלא את כל החדר. "לדעת דברים זה לא תמיד מספיק, העלמה גריינג'ר. אם לא תוכלי לקבל אלימות מסדר גודל של בוהן חבולה, לא תוכלי להגן על עצמך ותיכשלי בשיעור התגוננות. אנא הצטרפי לחברייך לכיתה."

הרמיוני הלכה בחזרה לעבר מקבץ תלמידי רייבנקלו. פניה נראו שלוות, והארי, מסיבה מוזרה כלשהי, רצה להתחיל למחוא כפיים. אף על פי שפרופסור קווירל צדק.

"אז," אמר פרופסור קווירל. "מתחוור לנו שהרמיוני גריינג'ר איננה התלמיד המסוכן ביותר בכיתה. מי אתם חושבים שעשוי להיות האדם הכי מסוכן פה? – חוץ ממני, כמובן."

מבלי לחשוב אפילו, הארי פנה אל קבוצת הסלית'רינים.

"דראקו, מבית מאלפוי האצילי ועתיק היומין," אמר פרופסור קווירל. "נראה שרבים מחבריך מסתכלים לכיוונך. גש הלום, אם תואיל."

דראקו עשה כן, מידת מה של גאווה נמסכת בתנועתו. הוא עלה אל הבמה והרים ראשו אל פרופסור קווירל בחיוך.

"מר מאלפוי," אמר פרופסור קווירל. "אש."

הארי היה מנסה לעצור את זה, אם היה לו הזמן, אבל דראקו הסתובב לכיוון קבוצת הרייבנקלואים בתנועה חלקה אחת והרים את שרביטו ואמר "מַאהַאסוּ!", כאילו הייתה זו הברה אחת והרמיוני אמרה "אאוץ'!" וזה היה הכל.

"פגיעה נאה," אמר פרופסור קווירל. "שתי נקודות קווירל לך. אבל אמור לי, מדוע בחרת בעלמה גריינג'ר?"

הייתה שתיקה.

לבסוף, דראקו אמר, "מפני שהיא משכה הכי הרבה תשומת לב."

שפתיו של פרופסור קווירל זעו לחיוך דק. "וזוהי הסיבה האמיתית לכך שדראקו מאלפוי מסוכן. אם היה בוחר כל אחד אחר, הילד הזה היה מתמרמר על כך שנבחר, וסביר להניח שמר מאלפוי היה יוצר לעצמו אויב. ובעוד שמר מאלפוי יכול היה לתת הצדקה אחרת לכך שבחר בה, היא לא היתה משרתת כל מטרה לבד מלנכר את חלקכם, בעוד חלק מהאחרים כבר הריעו לו, בין אם היה אומר משהו ובין אם לאו. כלומר, מר מאלפוי מסוכן מכיוון שהוא יודע במי להכות ובמי לא להכות, כיצד לרכוש בני ברית וכיצד לא ליצור אויבים. עוד שתי נקודות קווירל לך, מר מאלפוי. ומכיוון שהדגמת מעלה מופתית של סלית'רין, אני חושב שביתו של סלזאר הרוויח נקודה גם הוא. אתה רשאי להצטרף לחבריך."

דראקו קד קידה קלה והלך בחזרה לקבוצת הסלית'רינים. מחיאות כפיים החלו להשמע מכיוון הגלימות שעוטרו בירוק, אבל פרופסור קווירל החווה בידו בחדות ושוב השתררה דממה.

"יתכן ונראה לכם שהמשחק שלנו נגמר," אמר פרופסור קווירל. "ועם זאת ישנו תלמיד אחד בכיתה הזו שמסוכן יותר מהיורש לבית מאלפוי."

ועכשיו מסיבה כלשהי נראה כאילו שהרבה אנשים הסתכלו על…

"הארי פוטר. גש הלום."

זה לא בישר טובות.

הארי הלך בחוסר רצון לעבר המקום בו עמד פרופסור קווירל על הבמה המוגבהת שלו, עדיין נשען קלות על שולחן המורה.

הלחץ שבא עם גרירתו אל אור הזרקורים חידד את מחשבותיו של הארי כשהתקרב אל הבמה, ותודעתו סקרה דרכים אפשריות בהן עשוי פרופסור קווירל להדגים את מסוכנותו של הארי. האם הוא יתבקש להטיל לחש? להביס אדון אופל?

להדגים את חסינותו לכאורה לקללה ההורגת? פרופסור קווירל היה בוודאי חכם מדי בשביל זה

הארי עצר במרחק ניכר מהבמה, ופרופסור קווירל לא ביקש ממנו להתקרב יותר.

"האירוניה היא," אמר פרופסור קווירל, "שכולכם הסתכלתם על האדם הנכון מהסיבות הלא נכונות. אתם חושבים," שפתיו של פרופסור קווירל התעוותו, "שהארי פוטר הביס את אדון האופל, ולכן הוא ודאי מסוכן ביותר. פפף. הוא היה בן שנה כשזה קרה. תהא אשר תהא גחמת הגורל שאחראית למותו של אדון האופל, סביר להניח שלא היה לו קשר ליכולותיו של מר פוטר כלוחם. אבל אחרי ששמעתי שמועות על תלמיד רייבנקלו אחד שהתעמת עם חמישה סלית'רינים גדולים ממנו, ראיינתי כמה עדי ראיה והגעתי למסקנה שהארי פוטר יהיה התלמיד המסוכן ביותר שלי."

מנת אדרנלין גדושה הציפה את מחזור הדם של הארי, וגרמה לו לעמוד זקוף יותר. הוא לא ידע לאיזו מסקנה הגיע פרופסור קווירל, אבל היא לא יכלה להיות טובה.

"אממ, פרופסור קווירל -" החל הארי לומר.

פרופסור קווירל נראה משועשע. "אתה חושב שהגעתי לתשובה שגויה, הלא כן, מר פוטר? אתה תלמד לצפות ממני ליותר." פרופסור קווירל התיישר במקומו והפסיק להישען על השולחן. "מר פוטר, לכל דבר יש את השימוש הרגיל שלו. תן לי עשרה שימושים לא שגרתיים לחפצים בחדר הזה לצורך קרב!"

לרגע הארי היה חסר מילים מההלם הטהור, העצום, מכך שמישהו סוף סוף הבין.

ואז הרעיונות החלו לזרום.

"יש שולחנות, שהם כבדים מספיק להיות קטלניים אם יופלו מגובה רב. יש כיסאות על רגלי מתכת, שיכולות לשפד אנשים אם תדחוף אותן חזק מספיק. האוויר בחדר הזה יכול להיות קטלני בהעדרו, מכיוון שאנשים מתים בריק, והוא יכול גם לשמש כנשא לגזים רעילים."

הארי נאלץ לעצור לרגע כדי לנשום, ובהפסקה הזו פרופסור קווירל אמר:

"זה שלושה. אתה צריך עשרה. שאר הכיתה חושבת שהשתמשת כבר בכל תכולת החדר."

"הא! אפשר להסיר את הרצפה כדי ליצור מלכודת דוקרנים ליפול לתוכה, אפשר להפיל את התקרה על מישהו, אפשר להשתמש בקירות כחומר גלם לשינוי-צורה אל שלל דברים קטלניים – סכינים, לדוגמה."

"זה שישה. אבל אתה כבר בטח מגרד את תחתית החבית עכשיו?"

"אפילו לא התחלתי! רק תסתכל על כל האנשים! לשכנע גריפינדור לתקוף את האויב זה השימוש הרגיל, כמובן -"

"אני לא אחשיב את זה."

"- אבל אפשר להשתמש בדם שלהם כדי להטביע מישהו. רייבנקלואים ידועים בגלל מוחם, אבל אפשר למכור את האיברים הפנימיים שלהם בשוק השחור תמורת מספיק כסף כדי לשכור מתנקש. סלית'רינים לא רק יעילים כמתנקשים, אפשר להשליך אותם במהירות מספקת כדי לרסק אויב. והפלפאפים, בנוסף להיותם עובדים חרוצים, מכילים עצמות שאפשר להוציא, לחדד, ולהשתמש בהן כדי לדקור מישהו."

בשלב הזה, שאר הכיתה כבר בהתה בהארי באימה. אפילו הסלית'רינים נראו המומים.

"זה עשר, אם כי אני נדיב בכך שאני מחשיב את הזה עם הרייבנקלואים. עכשיו, עבור ניקוד נוסף, נקודת קווירל אחת לכל שימוש בחפצים בחדר הזה שעדיין לא מנית." פרופסור קווירל חייך אל הארי בחביבות. "שאר הכיתה חושבת שאתה בצרות עכשיו, משום שמנית כל דבר מלבד המטרות ואין לך מושג מה ניתן לעשות איתן."

"הא! מניתי את כל האנשים, אבל לא את הגלימות שלי, שאפשר להשתמש בהן לחנוק אויב אם תעטוף אותן סביב הראש שלו מספיק פעמים, או הגלימות של הרמיוני גריינג'ר, שאפשר לקרוע אותן לרצועות ולקשור אותן לחבל כדי לתלות מישהו, או הגלימות של דראקו מאלפוי, שאפשר להשתמש בהן כדי להדליק אש -"

"שלוש נקודות," אמר פרופסור קווירל, "בלי בגדים מעכשיו."

"אפשר לדחוף את השרביט שלי למוחו של אויב דרך ארובת העין שלו" מישהו השמיע קול חנק מזועזע.

"ארבע נקודות, בלי שרביטים."

"אפשר להשתמש בשעון היד שלי כדי לחנוק מישהו אם תתקע אותו בגרון שלו -"

"חמש נקודות, ומספיק."

"המפף," אמר הארי. "עשר נקודות קווירל שוות נקודת בית אחת, נכון? היית צריך לתת לי להמשיך עד שאזכה בגביע הבתים, עוד לא הגעתי אפילו לשימושים הבלתי רגילים של כל מה שיש לי בכיסים" או נרתיק עור המוק עצמו והוא לא יכול לדבר על מחולל הזמן או גלימת ההיעלמות אבל בטח יש משהו שהוא יכול לומר על הכדורים האדומים האלה…

"מספיק, מר פוטר. ובכן, האם אתם חושבים שאתם מבינים מדוע מר פוטר הוא התלמיד הכי מסוכן בכיתה?"

היה מלמול נמוך של אישור.

"אמרו זאת בקול רם, בבקשה. טרי בוט, מה עושה את שותפך לחדר להכי מסוכן?"

"אה… אמ… הוא יצירתי?"

"טעות!" שאג פרופסור קווירל, ואגרופו נחת בחוזקה על שולחנו בקול מוגבר שגרם לכולם לקפוץ. "כל הרעיונות של מר פוטר היו חסרי תועלת לחלוטין!"

הארי קפץ בהפתעה.

"להסיר את הרצפה כדי ליצור מלכודת דוקרנים? מגוחך! בקרב אין לך כמות כזו של זמן הכנה, ולו היה לך, יש לו מאה שימושים יותר טובים מזה! שינוי-צורה עם חומר מהקירות? מר פוטר איננו מסוגל לבצע שינוי-צורה! למר פוטר היה בדיוק רעיון אחד שהיה יכול להשתמש בו מיד, ברגע זה, ללא הכנה נרחבת או אויב שמשתף פעולה איתו או קסם שהוא לא מכיר. הרעיון הזה היה לדחוף את שרביטו דרך ארובת העין של האויב. וסביר יותר שזה היה שובר את השרביט מאשר הורג את האויב! בקצרה, מר פוטר, אני חושב שכל ההצעות שלך היו נוראיות במידה שווה."

"מה?" אמר הארי בתוכחה. "ביקשת רעיונות לא רגילים, לא כאלה פרקטיים! חשבתי מחוץ לקופסה! איך אתה היית משתמש במשהו בכיתה הזו כדי להרוג מישהו?"

הבעתו של פרופסור קווירל הייתה חמורה, אבל היו קמטי חיוך קטנים סביב עיניו. "מר פוטר, מעולם לא אמרתי שעליך להרוג. ישנם זמנים ומקומות להשאיר את אויבך בחיים, וכיתה בהוגוורטס היא בדרך כלל אחת המקומות הללו. אבל לשאלתך, מכה בצווארו עם קצה של כיסא."

היה צחוק-מה מהסלית'רינים, אבל הם צחקו עם הארי, לא עליו.

כל השאר נראו מזועזעים למדי.

"אבל מר פוטר הדגים עכשיו מדוע הוא התלמיד המסוכן ביותר בכיתה. ביקשתי שימושים בלתי רגילים לחפצים בחדר הזה לצורך קרב. מר פוטר היה יכול להציע להשתמש בשולחן כדי לחסום קללה, או להשתמש בכיסא כדי להמעיד אויב מתקרה, או לעטוף בד סביב זרועו כדי ליצור מגן מאולתר. במקום זאת, כל שימוש ושימוש שמנה מר פוטר היה התקפי ולא הגנתי, וקטלני או קטלני בפוטנציה."

מה? רגע, זה לא יכול להיות נכון… הארי חווה תחושת ורטיגו פתאומית כשניסה להיזכר מה בדיוק הציע, חייבת להיות דוגמה נגדית…

"וזו הסיבה," אמר פרופסור קווירל, "שהרעיונות של מר פוטר היו כה מוזרים וחסרי תועלת – משום שהוא היה צריך להגיע הרחק אל הלא-ישים כדי לעמוד בדרישה שלו להרוג את האויב. בשבילו, לא היה שווה לשקול כל רעיון שלא עמד בדרישה זו. זה משקף תכונה שאפשר לקרוא לה מוכנות להרוג. לי יש אותה. להארי פוטר יש אותה, וזו הסיבה שהצליח להפחיד חמישה סלית'רינים מבוגרים ממנו. לדראקו מאלפוי אין אותה, עדיין לא. דראקו מאלפוי וודאי לא יירתע משיח על רצח רגיל, אבל אפילו הוא היה המום – והיית המום, מר מאלפוי, צפיתי בפניך – כשמר פוטר תיאר איך להשתמש בגופם של חבריו לכיתה כחומר גלם. ישנם צנזוֹֹרים בתודעה שלך שגורמים לך להירתע ממחשבות כאלה. מר פוטר חושב רק על להרוג את האויב, הוא יאחז בכל אמצעי לעשות זאת, הוא לא נרתע, הצנזורים שלו כבויים. אף על פי שהגאונות הצעירה שלו כל כך לא מחונכת ולא מעשית כך שהיא חסרת תועלת למעשה, המוכנות להרוג שלו הופכת את הארי פוטר לתלמיד הכי מסוכן בכיתה. נקודה אחרונה נוספת לו – לא, הבה ונעשה את זה נקודה לרייבנקלו – על הדרישה ההכרחית הזו מכל קוסם לוחם אמיתי."

פיו של הארי היה פעור בהלם אילם בעודו מחפש בטירוף משהו לומר בתשובה. זה כל כך לחלוטין לא אני!

אבל הוא ראה את שאר התלמידים מתחילים להאמין בזה. תודעתו של הארי קפצה בין הכחשות אפשריות ולא מצאה דבר שיצליח לעמוד מול קולו הסמכותי של פרופסור קווירל. הטוב ביותר שהארי הצליח להפיק היה "אני לא פסיכופת, אני פשוט מאוד יצירתי" וזה נשמע קצת מבשר רעות. הוא צריך לומר משהו לא צפוי, משהו שיגרום להם לעצור ולשקול –

"ועכשיו," אמר פרופסור קווירל. "מר פוטר. אש."

לא קרה דבר, כמובן.

"אה, ובכן," אמר פרופסור קווירל. הוא נאנח. "אני מניח שכולנו מתחילים מאפס מתישהו. מר פוטר, בחר תלמיד בשביל קללת מכה קלה. אתה תעשה זאת לפני שאשחרר את הכיתה היום. אם לא, אתחיל להוריד נקודות בית, ואמשיך לנכות אותן עד שתעשה זאת."

הארי הרים בזהירות את שרביטו. הוא היה חייב לעשות לפחות את זה, או שפרופסור קווירל עלול להתחיל להוריד נקודות מיד.

לאט, כאילו סובבו אותו על שיפוד, הארי פנה לעבר הסלית'רינים.

ועיניו של הארי פגשו באלו של דראקו.

לא נראה כאילו דראקו מאלפוי מפחד כלל. הילד הבלונדיני לא נתן שום סימן גלוי של אישור כמו שהארי נתן להרמיוני, אבל לא ניתן היה לצפות ממנו לעשות זאת. הסלית'רינים האחרים היו חושבים שזה מוזר למדי.

"מדוע אתה מהסס?" אמר פרופסור קווירל. "וודאי ישנה רק בחירה ברורה אחת."

"כן," אמר הארי. "רק בחירה ברורה אחת."

הארי סובב את שרביטו ואמר "מַה-הַא-סוּ!"

הייתה דממה מוחלטת בכיתה.

הארי ניער את יד שמאל, מנסה להיפטר מהעקצוץ המתמשך.

הייתה דממה נוספת.

לבסוף פרופסור קווירל נאנח. "כן, מבריק למדי, אבל היה כאן שיעור ללמוד ואתה התחמקת ממנו. נקודה אחת מרייבנקלו על שהשווצת בתבונתך על חשבון המטרה האמיתית. הכיתה משוחררת."

ולפני שמישהו הספיק לומר משהו, הארי זימר:

"סתם צחקתי! רייבנקלו!"

הייתה שתיקה לרגע קל אחרי זה, קול של אנשים חושבים, ואז החלו מלמולים ועלו במהרה להמולת שיחה.

הארי פנה לעבר פרופסור קווירל, הם צריכים לדבר –

קווירל היה שפוף שוב וכיתת רגליו לעבר הכיסא.

לא. לא מקובל. הם ממש צריכים לדבר. לעזאזל עם הצגת הזומבי, פרופסור קווירל בטח יתעורר אם הארי יטלטל אותו כמה פעמים. הארי צעד קדימה –

לא

אל

רעיון רע

הארי התנודד ועצר במקומו, מרגיש מסוחרר.

ואז להקה של רייבנקלואים עטה עליו והדיונים החלו.


תודה ליבגני רזניקוב, יותם פדרמן, איילת דקל, הילה הראל, עמית לוונטל, גולן נחליאל, שירה ליניק ושני גת שהשתתפו בתרגום! ערכו ושפרו את הפרק בעצמכם כאן.

המשיכו לפרק 17 – לאתר את ההשערה

הצטרפו לקבוצת הפייסבוק של קהילת מעריצי הספר בארץ