הארי פוטר והשיטה הרציונלית – פרק 15 – חריצות

התחילו מפרק 1: יום בעל הסתברות נמוכה במיוחד אם עוד לא קראתם אותו


"פריג'ידֵירו!"

הארי טבל אצבע בכוס המים שעל שולחנו. הם היו אמורים להיות קרים. אבל פושרים הם היו, ופושרים נשארו. שוב.

הארי הרגיש מאוד, מאוד מרומה.

מאות ספרי פנטזיה היו מפוזרים בבית וורס, והארי קרא לא מעט מהם. ולאחרונה התחיל לחשוד שיש לו צד אפל מסתורי. לכן אחרי מספר פעמים בהם כוס המים סירבה לשתף פעולה, הארי הביט סביב כיתת הלחשים כדי לוודא שאף אחד לא מסתכל, ואז לקח נשימה עמוקה, התרכז, וגרם לעצמו לכעוס. הוא חשב על הסלית'רינים שהתעללו בנוויל, ועל המשחק שבו מישהו הפיל את הספרים שלך בכל פעם שניסית להרים אותם. הוא חשב על מה שדראקו מאלפוי אמר על לונה לאבגוד בת העשר ועל איך שהקסמהדרין עבד באמת…

וכשהזעם נכנס לדמו, הוא החזיק את שרביטו ביד רועדת משנאה ואמר בקול קר "פריג'ידֵירו!" ושום דבר לא קרה.

עבדו עליו! הוא רצה לכתוב למישהו ולדרוש החזר על הצד האפל שלו, שבבירור אמור להכיל כוח קסם בלתי נדלה, אבל מסתבר שהוא פגום.

"פריג'ידֵירו!" אמרה הרמיוני שוב מהשולחן שלידו. המים שלה קפאו לקרח מוצק וגבישים לבנים החלו להיווצר על שפת הכוס. נראה היה שהיא מרוכזת לחלוטין בעבודתה ולחלוטין לא מודעת לשאר התלמידים הבוהים בה בעיניים מלאות שנאה, מה שהעיד על (א) חוסר מודעות מסוכן מצידה או (ב) רמת משחק כה מדויקת ומושלמת שהגיעה לרמת אמנות טהורה.

"טוב מאוד, העלמה גריינג'ר!" צפצף פיליוס פליטיק, המורה שלהם ללחשים וראש בית רייבנקלו, איש זעיר, שדבר בו לא העיד על כך שהיה בעברו אלוף דו-קרב. "מצוין! מדהים!"

הארי ציפה להיות, במקרה הכי גרוע, שני אחרי הרמיוני. הארי היה מעדיף שהיא תתחרה בו, כמובן, אבל הוא היה מוכן לקבל את המצב ההפוך.

נכון ליום שני, הארי היה בדרכו לתחתית הכיתה, מקום שעליו התחרה עם שאר התלמידים בני-המוגלגים למעט הרמיוני, שניצבה בצמרת לגמרי לבדה וללא מתחרים, מסכנה שכמותה.

פרופסור פליטיק עמד ליד שולחנה של תלמידה בת-מוגלגים אחרת ותיקן בשקט את הצורה שבה החזיקה את השרביט.

הארי הסתכל על הרמיוני. הוא בלע בחוזקה. זה היה התפקיד הברור עבורה בסיפור… "הרמיוני?" אמר הארי בהיסוס. "יש לך מושג מה עשיתי לא בסדר?"

עיניה של הרמיוני נדלקו באורו הנוראי של רצון לעזור, ומשהו באחורי מוחו של הארי צרח בהשפלה נואשת.

חמש דקות מאוחר יותר, המים של הארי היו קרים בבירור מטמפרטורת החדר. הרמיוני נתנה לו כמה טפיחות מילוליות על הראש, אמרה לו להגות את זה יותר בזהירות בפעם הבאה, והלכה לעזור למישהו אחר.

פרופסור פליטיק נתן לה נקודה על כך שעזרה לו.

הארי חרק בשיניו כה חזק שהלסת שלו כאבה, מה שלא תרם להגייה שלו.

לא אכפת לי אם זה לא הוגן. אני יודע בדיוק מה אני עושה עם השעתיים הנוספות שיש לי כל יום. אני הולך לשבת בתיבה שלי וללמוד עד שאעמוד בקצב של הרמיוני גריינג'ר.


"שינויי-הצורה הם הקסמים המורכבים והמסוכנים ביותר שתלמדו בהוגוורטס," אמרה פרופסור מקגונגל. לא היה שמץ של קלות-ראש בפניה של המכשפה הזקנה וחמורת הסבר. "מי שלא ינהג כשורה בשיעורים שלי, יוּצָא החוצה ולא יחזור. ראו הוזהרתם."

שרביטה הונף ונקש על השולחן שלה, ששינה צורתו לחזיר. שני תלמידים בני-מוגלגים פלטו צווחות קטנות. החזיר הביט סביבו ונחר בבלבול, ואז חזר להיות שולחן.

המורה לשינוי-צורה הביטה סביב בכיתה, ועיניה עצרו על תלמיד אחד.

"מר פוטר," אמרה פרופסור מקגונגל. "קיבלת את ספרי הלימוד שלך לפני כמה ימים בלבד. האם התחלת לקרוא את ספר הלימוד בשינוי-צורה?"

"לצערי לא, פרופסור," אמר הארי.

"אין צורך בהתנצלות, מר פוטר, לו היית נדרש לקרוא אותו מראש, הדבר היה נאמר לך." אצבעותיה של מקגונגל תופפו על השולחן שלפניה. "מר פוטר, התואיל לנחש האם זה שולחן שהפכתי לחזיר, או שהוא התחיל כחזיר והסרתי לרגע את שינוי-הצורה? לו היית קורא את הפרק הראשון של ספר הלימוד שלך, היית יודע."

גבותיו של הארי התכווצו קלות. "הייתי מנחש שקל יותר להתחיל עם חזיר, מכיוון שאם התחלת עם שולחן, הוא עשוי לא לדעת איך לעמוד."

פרופסור מקגונגל הנידה בראשה. "האשמה אינה בך, מר פוטר, אבל התשובה הנכונה היא שבשינוי-צורה אתה לא מנסה לנחש. תשובות שגויות ינוקדו ביד קשה, שאלות שיושארו ריקות ינוקדו ביד רכה עד מאוד. עליכם ללמוד לדעת מה אינכם יודעים. אם אני שואלת אתכם שאלה, לא משנה כמה ברורה או בסיסית, ואתם תענו 'איני בטוח', לא אזקוף זאת לחובתכם וכל מי שיצחק יאבד נקודות בית. אתה יכול לומר לי למה החוק הזה קיים, מר פוטר?"

מכיוון שטעות יחידה בשינוי-צורה יכולה להיות מסוכנת ביותר. "לא."

"נכון מאוד. שינוי צורה מסוכן יותר מהתעתקות, שלא נלמדת עד שנתכם השישית. למרבה הצער, יש ללמוד ולתרגל שינוי-צורה מגיל צעיר כדי להביא למקסימום את יכולתכם בו כבוגרים. זהו נושא מסוכן, ואתם צריכים לפחד מאוד לעשות טעויות, כיוון שאף אחד מתלמידיי מעולם לא סבל מפגיעה בלתי הפיכה ואני אכעס מאוד אם אתם תהיו הכיתה הראשונה שתהרוס את הרצף שלי."

כמה תלמידים בלעו את רוקם.

פרופסור מקגונגל קמה והלכה אל הקיר שמאחורי שולחנה, עליו היה תלוי לוח עץ ממורק. "ישנן סיבות רבות מדוע שינוי-צורה הוא מסוכן, אבל אחת עומדת בראשן." היא הוציאה עט-נוצה קצר עם חוד עבה, והשתמשה בו כדי לכתוב אותיות באדום, ולאחר מכן העבירה מתחתיהן, בעזרת אותו עט עצמו, קו כחול.

שינוי-צורה איננו קבוע!

"שינוי-צורה איננו קבוע!" אמרה פרופסור מקגונגל. "שינוי-צורה איננו קבוע! שינוי-צורה איננו קבוע! מר פוטר, נניח שתלמיד היה משנה את צורתה של קוביית עץ לכוס מים, ואתה היית שותה אותה. האם אתה מסוגל לדמיין מה היה קורה לך כששינוי-הצורה היה נגמר?" הייתה הפסקה. "סלח לי, מר פוטר, לא הייתי צריכה לשאול אותך זאת, שכחתי שבורכת בדמיון פסימי במידה בלתי רגילה –"

"אני בסדר," אמר הארי, בולע בחזקה. "אז התשובה הראשונה שלי תהיה שאני לא יודע," הפרופסור הנהנה באישור, "אבל אני מניח שיהיה… עץ בקיבה שלי, ובזרם הדם שלי, ואם חלק מהמים האלו נספגו ברקמות הגוף שלי – האם זה יהיה עיסת עץ או עץ מוצק או…" תפישת הקסם של הארי הכזיבה אותו. הוא לא הצליח להבין איך עץ מוּפה למים מלכתחילה, אז הוא לא הצליח להבין מה יקרה אחרי שמולקולות המים יעורבלו על ידי התנועות התרמיות הרגילות כשהקסם יפוג והמיפוי יתהפך.

פניה של מקגונגל היו נוקשות. "כפי שהסיק נכונה מר פוטר, הוא יהיה חולה מאוד ויידרש פינוי מיידי באמצעות פלוּ לבית החולים על שם הקדוש מנגו כדי שיהיה לו סיכוי כלשהו לשרוד. אנא פתחו את ספרי הלימוד שלכם בעמוד 5."

אפילו בלי קול בתמונה הנעה, היה ברור שהאישה עם העור המוכתם צורחת.

"הפושע שהפך זהב ליין ונתן לאישה הזו לשתות אותו, 'כתשלום על החוב' כפי שאמר, נידון לעשר שנות מאסר באזקבאן. בבקשה עברו לעמוד 6. זה סוהרסן. הם השומרים של אזקבאן. הם שואבים את הקסם, החיים, והמחשבות השמחות שלכם. התמונה בעמוד 7 היא זו של הפושע עשר שנים לאחר מכן, ביום שחרורו. תוכלו להבחין שהוא מת – כן, מר פוטר?"

"פרופסור," אמר הארי, "אם קורה הגרוע מכל במקרה כזה, האם יש דרך כלשהי לשמר את שינוי-הצורה?"

"לא," אמרה פרופסור מקגונגל ביובש. "שימור של שינוי-צורה הוא מעמסה מתמשכת על הקסם שלך שגדלה עם גודל צורת המטרה. ותצטרך ליצור מגע עם המטרה כל כמה שעות, בלתי אפשרי במקרה כזה. אסונות כאלה הם בלתי הפיכים!"

פרופסור מקגונגל נשענה קדימה, פניה קשות מאוד. "בשום פנים ואופן ובשום מקרה לא תשנו-צורה של דבר לנוזל או לגז. לא מים, לא אוויר. שום דבר הדומה למים, שום דבר הדומה לאוויר. אפילו אם זה לא מיועד לשתייה. נוזל מתאדה, חתיכות קטנות שלו מגיעות לאוויר. לא תשנו-צורה לשום דבר שנשרף. זה ייצור עשן ומישהו עלול לנשום את העשן הזה! לא תשנו-צורה לשום דבר שעשוי להיכנס לגוף של מישהו בשום צורה. לא אוכל. לא שום דבר שנראה כמו אוכל. אפילו לא מתיחה קטנה ומצחיקה שבה אתם מתכוונים לספר להם על עוגת הבוץ שלכם לפני שהם אוכלים אותה. לא תעשו זאת לעולם. נקודה. בתוך כיתה זו או בכל מקום אחר. האם זה מובן היטב לכל תלמיד ותלמיד?"

"כן," אמרו הארי, הרמיוני, וכמה תלמידים נוספים. השאר נראו חסרי מילים.

"האם זה מובן היטב לכל תלמיד ותלמיד?"

"כן," הם אמרו או מלמלו או לחשו.

"אם תפרו את אחד מהחוקים הללו, לא תלמדו שינוי-צורה למשך שארית שהותכם בהוגוורטס. חזרו יחד איתי. לעולם לא אשנה-צורה של שום דבר לנוזל או לגז."

"לעולם לא אשנה-צורה של שום דבר לנוזל או לגז," אמרו התלמידים במקהלה.

"שוב! חזק יותר! לעולם לא אשנה-צורה של שום דבר לנוזל או לגז."

"לעולם לא אשנה-צורה של שום דבר לנוזל או לגז."

"לעולם לא אשנה-צורה של שום דבר למשהו שנראה כמו אוכל או משהו אחר שנכנס לגוף אדם."

"לעולם לא אשנה-צורה של שום דבר למשהו שאמור להישרף מפני שזה יכול להעלות עשן."

"לעולם לא תשנו-צורה של שום דבר למשהו שנראה כמו כסף, בכלל זה כסף מוגלגי," אמרה פרופסור מקגונגל. "לגובלינים יש דרכים לגלות מי עשה את זה. לפי אמנות חתומות, אומת הגובלינים נמצאת במצב מתמשך של מלחמה עם כל זייפני הכספים הקסומים. הם לא ישלחו הילאים, הם ישלחו צבא."

"לעולם לא אשנה-צורה של שום דבר למשהו שנראה כמו כסף," חזרו התלמידים.

"ומעל לכל," אמרה פרופסור מקגונגל, "לא תשנו-צורה של שום אובייקט חי, במיוחד אתם עצמכם. זה יגרום לכם להיות מאוד חולים ואולי אף למות, תלוי איך תשנו-צורה וכמה זמן תשמרו את השינוי." פרופסור מקגונגל עצרה. "מר פוטר מרים כרגע את ידו מכיוון שהוא ראה שינוי-צורה של אנימאגוס – במקרה הזה, בן אדם שמשתנה לחתול ובחזרה. אבל שינוי-צורה של אנימאגוס איננו שינוי-צורה חופשי."

פרופסור מקגונגל הוציאה חתיכת עץ קטנה מכיסה. בנקישת שרביט היא הפכה אותה לכדור זכוכית. ואז היא אמרה "קריסְטְפֶריוּם!" וכדור הזכוכית הפך לכדור פלדה. היא נקשה עליו שוב בשרביטה וכדור הפלדה הפך לחתיכת עץ שוב. "לחש קריסְטְפֶריוּם משנה אובייקט העשוי כולו זכוכית למטרה בעלת צורה זהה העשויה כולה מפלדה. אבל הוא לא יכול לעשות את השינוי ההפוך, או להפוך שולחן לחזיר. הצורה הכללית ביותר של שינוי-צורה – שינוי-צורה חופשי, אותו תלמדו פה – מסוגל להתמיר כל אובייקט לכל מטרה, לפחות ככל שזה נוגע לצורה פיזית. מסיבה זו, שינוי-צורה חופשי חייב להיעשות בצורה אילמת. שימוש בלחשים יצריך מילים שונות עבור כל המרה בין אובייקט למטרה."

פרופסור מקגונגל ירתה בתלמידיה מבט חד. "מורים מסוימים מתחילים עם לחשי שינוי-צורה וממשיכים לשינוי-צורה חופשי לאחר מכן. כן, זה יהיה הרבה יותר קל בהתחלה. אבל זה יקַבע אתכם בתבנית גרועה שתגביל את היכולות שלכם מאוחר יותר. כאן תלמדו שינוי-צורה חופשי ממש מההתחלה, מה שידרוש מכם להטיל את הלחש כלחש אילם, בכך שתחזיקו את צורת האובייקט, צורת המטרה, ואת ההתמרה בתודעה שלכם."

"וכמענה לשאלתו של מר פוטר," המשיכה פרופסור מקגונגל, "שינוי-צורה חופשי הוא זה שלעולם לא תבצעו על אובייקט חי. ישנם לחשים ושיקויים שיכולים להתמיר בבטחה ובאופן הפיך אובייקטים חיים בצורות מוגבלות. אנימאגוס עם גפה חסרה עדיין יחסר אותה לאחר ההתמרה, לדוגמה. שינוי-צורה חופשי איננו בטוח. הגוף שלכם ישתנה במהלך שינוי-הצורה – נשימה, לדוגמה, כרוכה באיבוד מתמיד של חומר הגוף לאוויר הסובב. כששינוי-הצורה יתפוגג, והגוף שלכם ינסה לחזור לצורתו המקורית, הוא לא יהיה מסוגל לעשות זאת. אם תלחצו את שרביטכם אל גופכם ותדמיינו את עצמכם עם שיער מזהב, השיער שלכם ינשור לאחר מכן. אם תדמיינו את עצמכם כמישהו עם עור נקי יותר, מצפה לכם ביקור ארוך בקדוש מנגו. ואם תשנו-צורה לעצמכם לצורת גוף בוגרת יותר, כשיפוג שינוי-הצורה אתם תמותו."

זה הסביר למה הוא ראה דברים כמו ילדים שמנים, או ילדות שלא היו יפות לגמרי. או אנשים זקנים, לצורך העניין. זה לא היה קורה אם היית יכול לשנות-צורה כל בוקר… הארי הרים את ידו וניסה לסמן לפרופסור מקגונגל עם עיניו.

"כן, מר פוטר?"

"האם ניתן לשנות-צורה של אובייקט חי למטרה שהיא סטטית, כמו מטבע – לא, סליחה, אני מצטער נורא, בואי נגיד כדור פלדה."

פרופסור מקגונגל הנידה בראשה. "מר פוטר, אפילו חפצים דוממים עוברים שינויים פנימיים קטנים לאורך זמן. לא יהיו שינויים גלויים לעין בגופך לאחר מכן, ובמשך הדקה הראשונה, לא תבחין בדבר שאיננו כשורה. אבל בתוך שעה תהיה חולה, ובתוך יום תמות."

"אממ, סלחי לי, אז אם הייתי קורא את הפרק הראשון הייתי יכול לנחש שהשולחן במקור היה שולחן ולא חזיר," אמר הארי, "אבל רק אם הייתי מניח הנחה נוספת שלא רצית להרוג את החזיר, וזה אמנם נראה סביר למדי אבל –"

"אני יכולה לחזות שבדיקת המבחנים שלך תהיה מקור בלתי נדלה של תענוג בשבילי, מר פוטר. אבל אם יש לך שאלות נוספות אוכל לבקש ממך להמתין עד אחרי השיעור?"

"אין שאלות נוספות, פרופסור."

"עכשיו חיזרו אחרי," אמרה פרופסור מקגונגל. "לעולם לא אנסה לשנות-צורה של שום דבר חי, בפרט שלי, אלא אם הונחיתי לעשות זאת במפורש בעזרת לחש או שיקוי."

"אם אני לא בטוח האם שינוי-צורה הוא בטוח, לא אנסה אותו עד ששאלתי את פרופסור מקגונגל או פרופסור פליטיק או פרופסור סנייפ או את המנהל, שהם הסמכויות המוכרות היחידות לשינוי-צורה בהוגוורטס. לשאול תלמיד אחר זה לא מספיק, אפילו אם הוא אומר שהוא זוכר ששאל את אותה שאלה."

"אפילו אם המורה הנוכחי להתגוננות מפני כוחות האופל בהוגוורטס אומר לי ששינוי-צורה הוא בטוח, ואפילו אם אני רואה את המורה להתגוננות מבצע אותו ולא נראה ששום דבר רע קורה, לא אנסה אותו בעצמי."

"יש לי הזכות הבלעדית לסרב לבצע כל שינוי-צורה שאני לא מרגיש בטוח לגביו. מכיוון שאפילו המנהל של הוגוורטס לא יכול להורות לי לבצע אותו, אני בהחלט לא אציית לשום הוראה כזו מפי המורה להתגוננות מפני כוחות האופל, אפילו אם המורה להתגוננות מאיים להוריד לי מאה נקודות ולסלק אותי מבית הספר."

"אם אפר את אחד מהחוקים האלה לא אלמד עוד שינוי-צורה במהלך שהותי בהוגוורטס."

"אנחנו נחזור על החוקים האלה בתחילת כל שיעור בחודש הראשון," אמרה פרופסור מקגונגל. "ועכשיו, נתחיל עם גפרורים כאובייקטים ומחטים כמטרות… החזירו את השרביטים שלכם למקום, תודה רבה, ב'נתחיל' אני מתכוונת שנתחיל לרשום."

חצי שעה לפני סוף השיעור, פרופסור מקגונגל חילקה את הגפרורים.

בסוף השיעור להרמיוני היה גפרור כסוף למראה ולשאר הכיתה, בני-מוגלגים או לא, היה בדיוק את מה שהם התחילו איתו.

פרופסור מקגונגל העניקה נקודה נוספת לרייבנקלו.


אחרי שנגמר השיעור בשינוי-צורה, הרמיוני ניגשה לשולחן של הארי, בעודו מחזיר את ספריו לנרתיק.

"אתה יודע," אמרה הרמיוני בהבעה תמימה על פניה, "הרווחתי שתי נקודות לרייבנקלו היום."

"אכן כך," ענה הארי קצרות.

"אבל זה לא טוב כמו שבע הנקודות שלך," היא אמרה. "אני מניחה שאני פשוט לא אינטליגנטית כמוך."

הארי סיים להאכיל את הנרתיק בשיעורי הבית שלו ופנה להרמיוני בעיניים מצומצמות. הוא הצליח לשכוח את זה זה לחלוטין.

היא עפעפה בריסיה כלפיו. "מצד שני, יש לנו שיעורים כל יום. אני תוהה כמה זמן ייקח לך למצוא עוד כמה הפלפאפים להציל. היום יום שני. זה נותן לך עד יום חמישי."

שניהם בהו זה בעיני זו בלי למצמץ.

הארי דיבר ראשון. "את מבינה, כמובן, שזו הכרזת מלחמה."

"לא ידעתי ששרר בינינו שלום." 

תמונה: Stephanie

תמונה: Stephanie

כל התלמידים האחרים צפו בהם עכשיו בעיניים מרותקות. כל התלמידים האחרים וגם, למרבה הצער, פרופסור מקגונגל.

"הו, מר פוטר," זימרה פרופסור מקגונגל מצידו השני של החדר, "יש לי חדשות טובות בשבילך. מדאם פומפרי אישרה את ההצעה שלך למניעת שבירה בעדליונים הלולאתיים שלה, והיא מתכננת לסיים את העבודה עד סוף השבוע הבא. הייתי אומרת שמגיעות על זה… עשר נקודות לרייבנקלו."

הרמיוני בהתה, נראית נבגדת והמומה. הארי הניח שפניו שלו לא נראו שונות במיוחד.

"פרופסור…" לחשש הארי.

"עשר הנקודות הללו מגיעות לך ללא עוררין, מר פוטר. לא הייתי מחלקת נקודות בית על פי גחמה. ייתכן שעבורך זה היה עניין פשוט של לראות משהו שביר ולהציע דרך להגן עליו, אבל עדליונים לולאתיים הם יקרים, והמנהל היה מאוד לא מרוצה בפעם האחרונה שאחד נשבר." פרופסור מקגונגל נראתה מהורהרת. "בחיי, אני תוהה אם היה אי פעם תלמיד שהרוויח שבע עשרה נקודות בית ביומו הראשון. איאלץ לבדוק זאת, אבל אני חושדת שזה שיא חדש. אולי אנחנו צריכים להודיע על כך בארוחת הערב?"

"פרופסור!" צווח הארי. "זאת המלחמה שלנו! תפסיקי להתערב!"

"עכשיו יש לך עד יום חמישי של השבוע הבא, מר פוטר. אלא אם, כמובן, תהיה מעורב באיזה מעשה קונדס ותאבד נקודות בית לפני כן. משהו כמו לפנות לפרופסור בחוסר כבוד." פרופסור מקגונגל הניחה אצבע על לחיה ונראתה מהורהרת. "אני צופה שתגיע למספרים שליליים לפני ערב יום שישי."

פיו של הארי נטרק. הוא שילח במקגונגל את מבט המוות הטוב ביותר שלו, אבל נראה היה שזה רק משעשע אותה.

"כן, בהחלט. הודעה בזמן ארוחת הערב," אמרה פרופסור מקגונגל. "אבל לא כדאי להעליב את הסלית'רינים, אז ההודעה תהיה קצרה. רק מספר הנקודות ועניין השיא… ואם מישהו פונה אליך בבקשה לעזרה בשיעורי הבית שלו ומתאכזב שעוד לא התחלת אפילו לקרוא את ספרי הלימוד שלך, אתה תמיד יכול להפנות אותו לעלמה גריינג'ר."

"פרופסור!" אמרה הרמיוני בקול גבוה למדי.

פרופסור מקגונגל התעלמה ממנה. "בחיי, אני תוהה כמה זמן ייקח לפני שהעלמה גריינג'ר תעשה משהו שראוי להודעה בארוחת הערב. אני מצפה לכך בקוצר רוח, יהא הדבר אשר יהא."

הארי והרמיוני, בהסכמה הדדית ואילמת, פנו ויצאו בסערה מהכיתה. אחריהם השתרך שובל של רייבנקלואים מהופנטים.

"אמ," אמר הארי. "אנחנו עדיין נפגשים אחרי ארוחת הערב?"

"ברור," אמרה הרמיוני. "לא הייתי רוצה שתפגר עוד יותר בלימודים שלך."

"הו, תודה לך. ותני לי לומר שמבריקה ככל שאת כבר עכשיו, אני לא יכול שלא לתהות איך תהיי ברגע שתהיה לך הכשרה בסיסית ברציונליות."

"זה באמת כל כך מועיל? לא נראה שזה עזר לך כל כך עם לחשים או שינוי-צורה."

הייתה הפסקה קצרה.

"טוב, קיבלתי את ספרי הלימוד שלי רק לפני ארבעה ימים. זו הסיבה שהייתי צריך להרוויח את שבע עשרה הנקודות האלו בלי להשתמש בשרביט שלי."

"לפני ארבעה ימים? אולי אתה לא יכול לקרוא שמונה ספרים בארבעה ימים אבל יכולת לקרוא לפחות אחד. כמה ימים ייקח לך לסיים בקצב הזה? אתה יודע את כל המתמטיקה הזו, אז תוכל להגיד לי כמה זה שמונה, כפול ארבע, חלקי אפס?"

"יש לי שיעורים עכשיו, שלך לא היו, אבל סופי שבוע הם פנויים, אז… הגבול של שמונה כפול ארבע חלקי אפסילון כשאפסילון שואף לאפס חיובי… 10:47 בבוקר ביום ראשון."

"למעשה, עשיתי את זה בשלושה ימים."

"2:47 בצהריים ביום שבת, אם כך. אני בטוח שאמצא את הזמן איפשהו."

ויהי ערב ויהי בוקר, יום אחד.


תודה ליבגני רזניקוב, יותם פדרמן, איילת דקל, משה שרף, עמית לוונטל, גולן נחליאל, שירה ליניק ושני גת שהשתתפו בתרגום! ערכו ושפרו את הפרק בעצמכם כאן.

המשיכו ל פרק 16 – לחשוב מחוץ לקופסא

הצטרפו לקבוצת הפייסבוק של קהילת מעריצי הספר בארץ